הרב יגאל גרוס 
צרעת נוהגת בזמן הזה, אלא שטכנית בפועל היא אינה נוהגת
שתי הפרשיות אותן קוראים השבת, מאריכות בביאור נגע הצרעת, הסוגים שונים, והדרכים לזיהויים וטומאתם על ידי הכהנים: "אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת… וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים". בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה האם צרעת קיימת בזמן הזה, ואם כן מדוע הרואה סימנים העלולים להתפרש כצרעת אינו הולך לכהן שיורה לו מה דינו?
צרעת בזמן הזה
האם צרעת קיימת בזמן הזה? ייתכן שיש בכך מחלוקת בין רבי טרפון לרבי יוחנן:
א. הירושלמי במסכת סוטה (ב, ב) מספר שרבי יהודה ליווה את רבי טרפון לביתו, ורבי טרפון הגיש לו מקל ארז בו טיהר מצורעים. מתוך מעשהו הסיק רבי יהודה מספר הלכות. אחת מהן היא שרואים ומטהרים מצורעים גם שלא בזמן הבית, כי למרות שרבי טרפון ראה את המקדש בבניינו, המעשה היה לאחר חורבנו.
ב. לכאורה, מקור החולק יש בדברי הפסיקתא זוטרתי (שמות ד, ו). בפסיקתא כתוב, שכאשר ידו של משה הפכה למצורעת, לא הייתה טמאה בטומאת צרעת האמורה בתורה והדורשת הסגר, גילוח השיער וכו', כיוון שצריך כהן שיטמא את הנגע. מיד לאחר מכן הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן האומר, שלאחר חורבן הבית לא נוהגים דיני צרעת.
אמנם למעשה, הפוסקים נקטו שרבי יוחנן לא חולק על רבי טרפון, וביארו שהוא מסכים שצרעת נוהגת בזמן הזה, אלא שטכנית בפועל היא אינה נוהגת. הפוסקים העלו מספר סיבות לכך:
כהנים מוחזקים
אפשרות ראשונה להסביר מדוע אין דיני צרעת בזמן הזה, מבוססת על כשרותם ומעמדם של הכהנים בזמן הזה.
כפי שכותבת הגמרא במסכת כתובות (כה ע"א), בעקבות חורבן הבית הראשון והגלות שהתרחשה בעקבותיו, התעורר ספק במעמדם של הכהנים. החשש היה שמא במהלך הגלות, התחתנו הכהנים עם נשים הפסולות להם, ופסלו את עצמם מהכהונה. ועוד, שמא אנשים קראו לעצמם כהנים, למרות שלא היו כאלה. בעקבות כך נקט הרמב"ם (איסורי ביאה כ, א), שבניגוד לכהנים בעבר שהיו קדושים בוודאי, כיום הכהנים הם רק כהני 'חזקה'.
א. על בסיס עיקרון זה כתב הרדב"ז (תרומות ז, ט), שהסיבה שלא מטמאים היום מצורעים גם במקרים שרואים וקיימים סימני צרעת היא, שאין בזמן הזה כהנים מיוחסים, והרמב"ם פסק שכדי לדון דיני מצורע צריך כהן מיוחס.
ב. ערוך השולחן (העתיד טהרות צז, יב) חלק וסבר, שלמרות שהכהנים אינם מיוחסים בזמן הזה, בכל זאת ניתן לסמוך על חזקת הכהונה כדי לטמא אדם בצרעת. בטעם הדבר חידש, שרק כאשר ישנם כהנים מיוחסים אז אי אפשר להתבסס על חזקת שאר הכהנים, אבל כאשר אין כלל כהנים מיוחסים גם כהן מוחזק יכול לטמא בצרעת.
טעמים נוספים
א. טעם נוסף העלה הרדב"ז (מצודת דוד, מצווה תמו), גם הוא על בסיס דברי הרמב"ם (שם א, ג). הרמב"ם פסק, שבשביל לדון דיני הצרעת צריך לדעת את כל סוגי הנגעים השונים, מראותם והשוני ביניהם. לכן, בעוד שבעבר היתה מסורת איזה צבע הוא צבע של צרעת, הרי שבזמן הזה מסורת זו אבדה.
הרב אשר וייס (תזריע, טומאת צרעת) לא קיבל טעם זה, כיוון שאם אכן יש צורך במסורת לשם כך, איך ייתכן שמעבירי המסורת לא העבירו אותה, וגרמו לכך שדיני צרעת ייעלמו מעם ישראל?! ועל אף שגם בעניינים אחרים אבדה המסורת (למשל איזה צבע נחשב אדום), במקרים אלו לא בטלה ההלכה לגמרי אלא מחמירים בה, מה שאין כן פה שיוצאת קולא מאי העברת המסורת.
ב. אפשרות שונה העלה האור שמח (טומאת צרעת יא, ו), שכיוון שלא יודעים מה היא תולעת השני הנצרכת לטהרת המצורע, ממילא בטל דין טומאת מצורע. ועל אף שניתן לטמא מצורע גם אם אי אפשר לטהרו ואין הדברים תלויים זה בזה, מכיוון שללא טהרה על המצורע להיות מחוץ לירושלים, להתרחק מאשתו ועוד, הרי לא ייתכן שיהיה כך עד סוף ימיו – ומשום כך ביטלו דין מצורע.
ג. החפץ חיים (שער הזכירה חלק ו') חלק על האור שמח וכתב, שגם ללא האפשרות לטהרה עדיין הטומאה קיימת. אולם הוסיף וטען, שכיוון שאי אפשר להיטהר מהטומאה, עשה הקב"ה חסד עם ישראל ולכן אין אנשים נטמאים מצרעת בזמן הזה.
(תזריע מצורע תשפ"ג)
