איך אנחנו מתייחסים לזקנים?

אולי לא במקרה המילה הזנק היא בחילופי אותיות: הזקן, רמז לתרומתם של הזקנים לקידום החברה

בעיית היחס לזקנים הייתה קיימת בחברות מסוימות מאז ומתמיד, אך בעידן המודרני ממדיה הוחרפו והועצמו לאין שיעור. בימי קדם צעירים היו ממשיכים את מסורת אבותיהם, עובדים באותו משלוח יד שעבד בו ההורה, וההורה היה מקנה להם בסיס כלכלי, ומהווה עבורם מורה לחיים. בנות היו רוכשות את רוב ההשכלה והידע השימושי שלהן מאימהותיהן. כיבוד ההורים בפרט והמבוגרים בכלל היה עבורם, טבעי ומתבקש מאליו.

בזמננו הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מואץ, וככל שהאדם צעיר יותר, כך הוא מיומן ומעודכן יותר  בתחומי המחשבים, האלקטרוניקה, התקשורת ועוד. ההורה המבוגר מתקשה להדביק את הקצב, ולעיתים הילד הקטן הופך למורה של הוריו בתחומים אלה. חברה ותיקה בקהילתי סיפרה לי בכאב, כיצד הלכה עם נכדה לקנות לעצמה טלפון נייד חדש, אבל "המוכר התעקש להתייחס כל הזמן אל נכדי הצעיר, והתעלם ממני כאילו הייתי שקופה". אותה אישה עברה כילדה את השואה, עלתה לבדה ארצה, הייתה ממקימי יישוב בדרום, לחמה בגבורה מול הצבא המצרי בתש"ח, המשיכה להקמת ניר עציון, ועשתה אין ספור מעשים טובים במהלך חייה הארוכים והגדושים. עכשיו היא רוצה רק דבר קטן: שיתייחסו אליה כאדם.

כיום, צעירים שחלב אימם על שפתותיהם, מסוגלים לפתח מיזם, יישומון או חברת הזנק (סטרט-אפ) שיזניקו את עצמם ואת העולם קדימה, ויסיגו את המבוגרים עוד קצת לאחור. במקביל לתופעה זו, תוחלת החיים הולכת ומתארכת, ויש צעירים שמתייחסים למבוגרים כאל נטל כלכלי.

הפסוק: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן", לא צריך להיתפס עוד כציווי אישי הנוגע לקימה בפני זקן באוטובוס. לא מדובר עוד בבעיה משפחתית או בסוגיה של יחסי אנוש, אלא בנושא שדורש התייחסות רב-מערכתית של כלל החברה.

סוגיית היחס לזקנים לא נוגעת רק לצעירים אלא גם למבוגרים שנדרשים לדאוג להוריהם המזדקנים. אבי זקני הרב יהושע קניאל זצ"ל הסביר שבדיוק זאת באה להדגיש המילה שמופיעה במצווה שבפרשתנו: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ". "איש" משמעו אדם מבוגר, והפסוק מלמד שלא רק ילדים וצעירים צריכים לשים לב לכיבוד מבוגרים, אלא כל איש ואישה מבוגרים חייבים בכך כלפי הוריהם ('דברי יהושע', כרך ב, קדושים).

היחס החיובי לאזרחים וותיקים נכלל בתודעה הרווחת של אנשים הגונים בזמננו בתוך הקטגוריה של יחס לחלש. הזקן מצטרף לגר, ליתום ולאלמנה שמופיעים רבות במקורותינו, כמי שהיו זקוקים לעזרה בגלל נחיתותם הכלכלית והחברתית. אולם מקורות ישראל לא דגלו בכבוד ועזרה לזקנים בשל חולשתם, אלא בשל הנסים והניסיונות, הקשיים וההצלחות וחכמת החיים שבקורות חייהם.

הגמרא (קידושין לג, א) מספרת על רבי יוחנן שנהג לקום בפני גויים זקנים, והסביר זאת בכך שהרבה הרפתקאות עברו עליהם. רש"י מפרש שהם הספיקו לראות לא מעט ניסים בחייהם, בעל 'ספר החינוך' מציין את חכמת החיים שרכשו, ואילו החתם סופר מדגיש את ניסיונות החיים שעברו.

בספר 'הקנה' נאמר שבכיבוד זקנים יש גם משום מתן כבוד לשכינה, והשפעה חיובית של המתקת הדינים. מסופר שם שאליהו הנביא אמר לרבי קנה אבן גדור: "בני, שיבה זו צריך לקום מפני כבוד השיבה העליון… וכאשר נקום ונהדר הדוגמא למטה – למעלה נעשה פועל של ביטול הגזרות". עוד אמר לו: "דע לך כי אותיות תקו"ם (בפסוק: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם") הם אותיות מתו"ק, "בזמן שתקום ותהדר – ישובו הכוחות למעלה למתוק, ואם לאו – ישיב המתוק למר".

פרשת 'קדושים' סמוכה וחוברת ליום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות בהפניית המבט לתרומתם העצומה של בני הדור הקודם, בהם גם ניצולי שואה, שלצערנו לא תמיד זכו לתמיכה הולמת ולהבטחת קיום בכבוד, אנשים שתרמו רבות לתקומתה ולחיזוקה של מדינת ישראל, וכאלה שהקריבו את היקר מכל למענה. מדי שנה ביום העצמאות אנו נזכרים בקריאתו של "הזקן": "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת ישראל", וראוי שניזכר בימים בהם "הזקן" היה כינוי מכובד, שניתן לאדם שיצר את ההזנק (סטארט-אפ) הגדול ביותר כאן: הקמת המדינה. אולי לא במקרה המילה הזנק היא בחילופי אותיות: הזקן, רמז לתרומתם של הזקנים לקידום החברה.

הציווי "והדרת פני זקן" בהוויית חיינו המודרנית, מעניק השראה לכינונה של חברה שלא רואה בהצלחות טכנולוגיות ופיננסיות את גולת הכותרת של המין האנושי, אלא מעמידה בראש סולם ערכיה כבוד והערכה לאישיות האדם, לקורותיו ולערכו הסגולי והייחודי שלא ניתן למדידה.

(אחרי-קדושים תשפ"ג)