לראות לא רק בעיניים

חז"ל לימדו אותנו כי בניית המשכן דרשה ל"ט סוגים שונים של מלאכות מהן אנו לומדים אילו מלאכות אסורות ביום השבת. פרשיות תזריע ומצורע מפגישות אותנו עם סדרה נוספת של מלאכות הקשורות לטיהור הטמא והמצורע- להסגיר, לגלח, לשרוף, לכבס, לשחוט, לטבול. עם זאת, בקריאת הפרשיות נדמה כי הפעולה המרכזית ביותר החוזרת עשרות פעמים, היא לראות- "וראה הכהן".

כאשר אדם מזהה נגע, הוא לא יכול להסתפק בתיאור מילולי והכהן חייב להגיע ולראות אותו ביחס לשאר הבשר. רק כאשר רואה הכהן את הנגע ביחס לסביבה הטבעית ניתן להבין אותו והזיהוי חייב להיות בעיניו שלו, ממקור ראשון.

בשונה מהתיאוריות המוקדמות והקלאסיות, גישות פסיכולוגיות פוסט- מודרניות סוברות שיש לראות את המטופל ואת מצוקותיו ביחס לסביבה ולתרבות שלו. טיפול בגישת CBT ימליץ על יציאה מהקליניקה לעולם החיצוני כדי להבין ולטפל בקושי באמצעות חשיפה בסביבה החיצונית והטבעית. פסיכולוגים ארגוניים ישימו דגש על תצפית שקטה על הארגון- כולל בחינה של המראה הפיזי של המשרד והקשבה פאסיבית לאמירות של העובדים ביום עבודה שגרתי. רק כך ניתן לאבחן את ה"נגע" ולאחר מכן לנסות לטפל בו.

ביום העצמאות לפני 6 שנים הלך לעולמו הרב ישראל פרידמן בן שלום, אשר זכיתי להיות מתלמידיו. הוא לימד אותנו, בעקבות הגמרא בירושלמי כי בלימוד התורה "בעל השמועה" צריך להיות נגד עינינו. לא ניתן להבין את אמירותיו של רב יוסף מבלי לדעת שהוא היה עיוור וכן וויכוח בין שני אמוראים לא יתברר כראוי אם לא נדע שהם היו רב ותלמיד, אם חיו בישראל או בבבל.

הרב ישראל ראה חשיבות גדולה בעבודת הכפיים ושנים היה עובד בענפים שונים בקיבוץ (ברשפים ואז בסעד), בגיל 40 התחיל את לימודיו האקדמאיים עד שנהיה גם דוקטור להיסטוריה. הכלים שלמד בעבודות המשק וכן הכלים ההיסטוריים שקנה דרך מחקריו השונים, נתנו לו הסתכלות רחבה ומעמיקה כלומד תורה, כחסיד וכמחנך.

כשעמד בראש ישיבת "אהבת ישראל" בנתיבות ביקשו ממנו תלמידיו שיילמד אותם חסידות. הרב, שהיה נצר לאדמו"רי רוז'ין, לא הסכים בתחילה מכיוון שחסידות אי אפשר ללמוד מספר- צריך לראות. שיעורי החסידות התקיימו לבסוף אך דרכו של הרב השלימה והעמיקה את "החומר הנלמד". הראייה היא לא רק דרך העיניים. לא נטהר נגע בלי לראות את שאר הבשר ולא נצליח לעזור לאחר בלי להבין את ההקשר בו הוא חי. בשביל זה צריך לצאת מאזור הנוחות ולחוות את הדברים, עד כמה שניתן ממקור ראשון ובפתיחות אמיתית.

(תזריע מצורע תשפ"ג)