אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')אחד הפסוקים המוכרים לכל אדם בישראל עוד מימיו בגן הוא ללא ספק הפסוק "ואהבת לרעך כמוך". אם היה צריך לדרג את מעין מצעד פסוקים פופולרי היה הביטוי 'ואהבת לרעך כמוך' באחד מהמקומות הגבוהים. אמנם מדובר בחצי פסוק, והפסוק במלואו על שני חלקיו קובע: "לא תקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך".
ביטוי עקרוני זה נתפס במשנתו של ר' עקיבא ככלל גדול בתורה ומונה המצוות תפסו קביעה זו כאחת המצוות מתוך תרי"ג מצוות. בספרות החיצונית מצאנו בספר טוביה "ואת אשר תשנא אל תעש לכל אדם".
האורח חיים בפירושו לתורה, בניסיון להבין מדוע הוסיפה לצד הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' את הביטוי 'אני ה', ותשובתו בהקשר זה מפתיעה, וכך הוא מסביר: "אהבת לרעך כמוך, פירוש כי ה' חפץ שתהיה אוהב רעך כמוך ואם אתה אומר לו כן הרי גלית דעתך כי טמון היה בלבך מעשהו בלתי הגון לך, ונתן טעם לדבר אני ה', פירוש על דרך אומרם שבאמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך להיות שכנסת ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא דכתיב [=שכתוב] "כי חלק ה' עמו". במילים אחרות מסביר האורח חיים אהבת ה' יכולה להיות רק כאשר אדם אוהב כל אדם מישראל, רק מי שמסוגל לאהוב את הכל מייחד את שמו של האל בעולם.
הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, בעומדו על תפיסתו הקטגורית של העיקרון של 'ואהבת לרעך כמוך', כותב: זהו הכלל שצריך להנחות את כל התנהגותנו החברתית, במחשבה, בדיבור ובמעשה. הנאצל שברגשותינו כלפי אלוקים ואדם הוא ה"אהבה". "אהבה" היא "הב(ה)" בתוספת האל"ף המייחדת, ומשמעותה: הן למסור עצמו אל הזולת, והן למשוך את הזולת קרוב אליו"
מה פשרה של האות 'ל' במילה רעך היה צריך לכתוב ואהבת את רעך כמוך, מה פשרה של הלמד במילה 'רעך'. האבן עזרא מסביר זאת: " שהוא כמשמעו, שיאהב הטוב לחבירו כאשר יאהב לנפשו". האבן עזרא קובע שאדם מחוייב לאהוב את הטוב שבחברו כפי שהוא אוהב את הטוב אצלו. ואם חברי אינו מעשה טוב, האם פטור אני ממצוות אהבת הרע. תשובה לתהייה זו ניתן למצוא אצל ר' עובדיה ספורנו יוצק מבחן מעשי לאיך ידע האדם שהוא אוהב את זולתו וכך הם דבריו: "אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך אם היית מגיע למקומו".
לשיטת הספורנו אהבת הרע צריכה להיות אותה התייחסות 'מקלה' שאדם היה מוצא לעצמו בגלל שאדם קרוב לעצמו, אם הוא היה מגלה פגם בעצמו. במצב דברים זה דרך העולם היא להקל עם עצמך, ללמד זכות ולסנגר למה אין להבין ולראות את מעשיך כפשוטם. אומר הספורנו זוהי האינדיקציה אדם צריך לאהוב את רעהו בדיוק כפי שהוא היה רוצה שיתייחסו אליו אם הוא היה עומד באותו מצב.
והרש"ר הרש משמיענו: והנה, לא נאמר כאן "ואהבת את רעך" כלשון הכתוב בכל מקום אחר…הדבר יהיה כרוך באהבת אישיותו של הזולת כשם שאנחנו אוהבים את עצמנו – וזוהי דרישה שלא ניתן לעולם למלאה. שכן חובת האהבה הנידונית כאן מוטלת עלינו ביחס לכל רעינו; אך האהבה הקשורה לאישיותו של הזולת תלויה בתנאים המתקיימים רק לעתים רחוקות. אהבה כזו מיוסדת על התאמה הדדית וקִרבה בין הנפשות – תכונות המצויות רק בין אנשים מועטים….מה שנאמר כאן הוא "ואהבת לרעך כמוך". "לרעך" (מילולית: "אל רעך") מתייחס לא לאישיותו של הזולת, אלא לכל דבר שנוגע לאישיותו; כל המצבים הקובעים את מעמדו בחיים, בין לטוב בין למוטב. לאלה נכוון את אהבתנו. עלינו לבקש את טובתו בדיוק כפי שאנו מבקשים את טובתנו. עלינו לשמוח בשמחתו כאילו הייתה זו שמחתנו, ולהתאבל על צערו כאילו היה צערנו; נסייע בחשק רב לקדם את טובתו כאילו הייתה זו שלנו, ולהרחיק ממנו כל צרה כאילו הצרה באה עלינו. זוהי דרישה שנוכל לקיים אפילו בנוגע לאדם שאין לנו כל רגש קִרבה כלפיו. שכן דרישה זו של אהבה אין לה דבר עם אישיות הזולת, ואינה מיוסדת על אף אחת מתכונותיו; אלא יסודה הוא "אני ה' ". בשם ה' הוטלה עלינו חובה זו ביחס לכל רעינו; שכן ה' הוא זה שנתן לכל בני האדם את התפקיד להיות רֵעים זה לזה. כל אדם צריך למצוא ברעהו "מרעה": חברך צריך לקדם את טובתך, וטובת חברך צריכה להיות כטובתך…אף אחד לא יחשוש מהצלחת חבירו או שיקווה להרוויח מכשלונו; אף אחד לא ישמח בהצלחתו שלו כל עוד חבירו כושל לצדו."
במילים אחרות, קובע הרש"ר הירש שהמושג אהבה אינו יכול להיות מכוון לתכונות האדם אותו אנו אוהבים אלא האהבה צריכה להיות בלתי תלויה באישיותו של הזולת.
תביעתו של אלוקים מהאדם, כפי שזו מנוסחת באליהו רבה היא פשוטה: "ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה".
בימים אלו, בהם הקוטביות החברתית מוקצנת, בהם מתעורר קושי לא רק לאהוב את הזולת אלא אפילו לא יכולים לדבר שלום. ראוי שנזכור שאחת החובות המקראיות החלות על כל אדם היא המצווה של ואהבת לרעך כמוך, מאוד קל ליישם מצווה זו כלפי אנשים שדומים לנו ומנגד מאוד קשה לאהוב משהו שהוא שונה מאתנו שהוא לא חושב כמונו, שהוא אחר. הרבה תירוצים יכולים להיות לו לאדם מדוע לא לאהוב את האחר, ולמרות זאת באה התורה ומצווה ואהבת לרעך כמוך מצווה זו ניתן להגשים רק אם ממלאים את החובה "לא תשנא את אחיך בלבבך". היטיב לנסח את האהבה לזולת הרב קוק, בקביעתו: "האהבה צריכה להיות מלאה בלב ולכל".
