מניין יש לנו סמכות לקבל גרים בזמן הזה?

אם מותר רק לדיינים סמוכים לדון ואין כיום סמוכים – התוצאה תהיה נעילת דלת בפני גרים, כך שלא יוכלו גרים להצטרף לעם ישראל

אחת משאלות היסוד של מעשה הגיור היא- מי נותן סמכות לבית הדין לצרף אנשים לעם ישראל? איך מקבלים גרים בזמן הזה? גיור הוא מעשה דתי עם השלכות לאומיות ומשפטיות ולכן מן הראוי להבין מה מקור הסמכות של בית הדין לקבל גרים.

באופן עקרוני, בית הדין הוא נדבך חשוב והכרחי בתהליך הגיור. מדין תורה יש צורך שהגיור יעשה בפני בית הדין שהוא ערכה שיפוטית בעלת סמכות: "משפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם, ת"ר ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, מכאן אמר רבי יהודה, גר שנתגייר בבית הדין הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר… וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גר צריך ג', משפט כתיב ביה" (יבמות מו ע"ב).

דיינים אלו, צריכים להיות מומחים וסמוכים שנסמכו איש מפי איש עד משה. כלומר, רק דיינים שהם סמוכים, שהוסמכו מדיינים שהוסמכו איש מפי איש ממשה רבנו ועד היום – הם אלו שמסוגלים לקבל החלטות המחייבות את הציבור. אולם, מרגע שנפסקה הסמיכה של הדיינים מתעוררת השאלה כיצד ניתן לגייר על ידי דיינים שאינם סמוכים? מתוך דברי חז"ל, אנו למדים שהגיור צריך להתקיים על ידי בית דין של דיינים הראויים לדון ולא שלושה אנשים בלבד. ובשו"ע נפסק: "כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בג' הכשרים לדון" (יו"ד סי' רסח סעי' ג, ד).

במסכת גיטין מסבירה הגמרא: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים, דבר אחר: לפניהם – ולא לפני הדיוטות! א"ל: אנן שליחותייהו קא עבדינן…" (פח ע"ב). המפרשים הסבירו מתוך הגמרא שניתן לקבל גרים גם על ידי דיינים שהם "הדיוטות" כלומר, שאינם סמוכים בגלל תקנה מיוחדת של חכמים "שליחותייהו קא עבדנין".

כלומר, שכל הדיינים כיום, גם אם הם אינם סמוכים איש מפי איש, פועלים מכוחם של חכמים. המטרה של תקנה זו היא לאפשר גיורים, שהרי אם מותר רק לדיינים סמוכים לדון ואין כיום סמוכים – התוצאה תהיה נעילת דלת בפני גרים, כך שלא יוכלו גרים להצטרף לעם ישראל.

וכך הסבירו בעלי התוספות את כוחו של בית הדין לגיור: "ומה שאנו מקבלים גרים אע"ג דגר צריך ג' מומחים כדאמרינן "משפט כתיב ביה" ואם כן היכי עבדינן שליחותייהו דאה עכשיו אין מומחין בא"י ומי יתן לנו רשות? ויש לומר שליחות דקמאי עבדינן" (תוספות גיטין פח, ע"ב). הרעיון של בעלי התוספות הוא יפה ומשמעותי, כיום הסמכות לגייר מקורה בדורות קודמים הממשיכים את כוחם גם בדור שלנו. ההמשכיות ורצף הדורות הם מקור הסמכות להמשיך את עשייתם של דורות קודמים.

החת"ם סופר (או"ח פ"ד) מוסיף ומסביר את הגמרא: "ע"כ שליחותיהו נקיטת רשות הוא ולא שליח ממש". כלומר שלא מדובר בשליחות ממש, אלא בקבלת רשות לדון. כלומר שהדיינים מקבלים סמכות מיוחדת לדון והופכים לבעלי מעמד, לא מצד הכבוד האישי שלהם אלא בגלל מה שהם מייצגים כשופטים בעם ישראל. לפי הסבר זה המשמעות של "שליחותייהו" אינה שליחות במשמעותה הרגיל, אלא הסכמה מן המומחים לדון בהדיוטות.

תקנה מיוחדת זו של מסירת סמכות לבית הדין על ידי שליחותייהו כעבדינן, מלמדת על הצורך לקבל גרים לחיק עם ישראל. הנחת היסוד של חז"ל היא שגם אם נפסקה שרשרת הסמיכה מדור לדור, לא ניתן לבטל את קבלת הגרים ולא ניתן לסגור את הדלת בפני המבקשים להתגייר.

(בהר בחוקותי תשפ"ג)