הברכה — להיות מודע שהתברכת

אם נפרט לעצמנו את הברכות שהתברכנו בהן נוכל להפוך את עצמנו למלאי אושר ומדושני עונג

תמיד הוטרדתי בשאלה: מדוע הקללות שבפרשת "בחוקותי" רבות כל כך בעוד הברכות כה מעטות? בספירה פשוטה אפשר לראות שיש בפרשה 10 פסוקים של ברכה לעומת 28 פסוקי קללה. שאלת הפער בין הברכות לקללות מתחזקת לנוכח הכלל שקבעו חז"ל כי "מִדָּה טוֹבָה מִמִּדַּת פּוּרְעָנוּת" (יומא עו, א), ולכאורה ריבוי הקללות עומד בניגוד גמור לעיקרון זה.

תשובה אחת לשאלה זו נתן אבן עזרא שהסביר כי הברכות נאמרו בלשון כללית, ולכן הן קצרות בכמותן, אבל כוללות הרבה מאוד באיכותן, ואילו הקללות נאמרו בפירוט יתר, וזאת כדי "לירא ולהפחיד השומעים" (בפירושו לויקרא כו, יד). הסבר אחר הציע ר' נפתלי הירש ויזל ב"ביאור" שלו (שם, טז), ולדבריו, בעניין הברכות ה' הבטיח שאם עם ישראל ילך בחוקותיו הוא ישיג מיד את כל הברכות עד בלי די, ולעומת זאת אם הם ימאסו בחוקיו, הם לא ייענשו מיד בכל הקללות, אלא הן יופיעו בהדרגה, תחילה יהיו עונשים קלים, ורק אם לא ישובו הם ייענשו בעונשים כבדים יותר וכן הלאה. כל אימת שכתוב "ואם לא תשמעו לי" וכו', זהו שלב חדש. ההדרגתיות שיש בקללות יוצרת ריבוי של פרטים וגורמת לאריכות, בעוד שהברכות מגיעות בבת אחת, ולכן היה אפשר לכתוב אותן בדרך קצרה ולעניין.

ברצוני להציע גם תשובה פסיכולוגית, שבנוסף לפרשנות גם מציגה רעיון קיומי שחשוב וכדאי ליישמו. כששואלים אדם מדוע הוא נראה כל כך מוטרד ומיוסר, הוא עשוי לענות באריכות: "אני סובל גם מכאבי ראש וגם מכאבי גב, ועליי לעבור ניתוח מסוכן, ופרט לזה יש לי דאגות כלכליות, ובנוסף על כך הרכב שלי כבר תקוע שלושה ימים במוסך".

אולם, כששואלים אדם מה שלומך והכול אצלו תקין, הוא עונה תשובה קצרה: "הכול בסדר", ולפעמים יסתפק באמירת "ברוך ה'" או יהדר ויאמר ארבע מילים: "תודה לא-ל ויבורך השואל", או "ברוך ה' אני נושם". הוא לא מפרט: "הראש שלי לא כואב, והגב במצב בריא, ואני לא צריך לעבור ניתוח, מבחינה כלכלית הכול רגוע והרכב שלי אינו תקוע". בדומה לכך כשאדם מגיע לבית חולים בגין בעיה רפואית הוא יעבור מן הסתם תהליכים ארוכים של חקירות ודרישות על-ידי כמה רופאים, ויהיה עליו לפרט שוב ושוב את אותן תשובות לשאלותיהם, ולעבור מספר רב של בדיקות. אחרי המתנה בקוצר רוח לקבלת תשובות בפרוטרוט, הוא עשוי לקבל מענה במילה אחת בלבד: "תקין" או: "שלילי", וזאת לא בגלל שנגמר הדיו במדפסת אלא מפני שכך עונים כשהכול בסדר. לעומת זאת, כשמתגלות בעיות יש צורך בתשובות רבות, ארוכות ומפורטות.

"דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם", וירדה להלכי הרוח האנושיים, ולכן היא מפרטת את הקללות, כיוון שרק כך הן נהיות מוחשיות ומובנות ולא מודחקות. אולם כשהיא מבטיחה ברכות די לה לומר שהכול יהיה בסדר, כדברי השיר של שלמה ארצי "את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לנו לשוב ולראותו, יותר מזה אנחנו לא צריכים".

אולם כאן אנו מגיעים לנקודה בעלת חשיבות רבה לחיינו. העובדה שכאשר הכול בסדר אין צורך לפרט, גורמת לכך שאנו בדרך כלל לא שמים לב לברכה הגדולה בכך שהכול בסדר. אם ננסה לפרט לעצמנו את הברכות שהתברכנו בהן נוכל להפוך את עצמנו למלאי אושר ומדושני עונג. אם נשים לב ונפרט את הדברים הטובים שאנו מבורכים בהם, ונגיד לעצמנו ברוך ה' שהמוח פועל וגם הלב והריאות והכליות וכלי הדם ומערכת העיכול והחושים וכן הלאה, ותודה לא-ל שיש לי לחם לאכול ובגד ללבוש, יש משפחה ואף דירה לגור בה וכו', אין ספק שנרגיש נפלא.

הברכה הגדולה ביותר היא להיות מודע לכך שאתה מבורך ולהרגיש כך. אם אינך מודע לכל הטוב שהתברכת בו, ולכך שהוא אינו מובן מאליו ויש להודות עליו, אתה מחמיץ את הסיפוק מהטוב הזה. לפיכך אני מציע לאמץ בחיים חוק שעולה מ'בחוקותי' על דרך ההיפוך: להרבות ולפרט לעצמנו את ברכות ה' שהתברכנו בהם, הן משום שזה נכון והן מפני שזה כדאי, שכן זה גם צודק וגם חכם, ועל הדרך עושה כל אדם ליותר מאושר.

(בהר בחוקותי תשפ"ג)