המטרה אינה מקדשת

כאשר נאלץ אברם לרדת למצרים בשל הרעב בארץ, הוא חשש שהמצרים יהרגו אותו וייקחו את שרי אשתו. הפתרון שלו היה באמירת דבר שאינו אמת: "אמרי נא אחותי את… וחיתה נפשי בגללך" (בראשית יב, יג). התנהלותו של אברם בסיפור זה מעוררת כמה תמיהות ותהיות, ועיקרן: האם מותר להשתמש באמצעי של אמירת שקר כדי להשיג את המטרה המבוקשת? האם מותר להפקיר את שרה בידי המצרים, על מנת להינצל? אברבנאל מבטא בחריפות את תמיהתו על התנהלותו של אברהם וכותב: "ויותר ראוי היה שיבחר במוות לבלתי עשות נבלה כזו".

רבים מהמפרשים לא ניסו להסביר את הבעייתיות המוסרית שבפרשייה, וייתכן שלדעתם סכנת חיים שריחפה על ראשו הצדיקה את התנהגותו. פרשנים אחרים, דוגמת אברבנאל, ספורנו והמלבי"ם, סבורים שהגדרת שרה כאחות אברהם הייתה פתיחה למשא ומתן על גובה המוהר שיהיה עליהם לשלם, וכי אברהם נקט אסטרטגיה מתוחכמת שנועדה להרוויח זמן או להציב דרישות כספיות גבוהות שיובילו לסיום מוצלח של הפרשה בטוב.

מפרשנים אלה נוכל ללמוד שלפעמים יש לפעול לשחרור חטופים באמצעות משא ומתן ופשרות כואבות. לא תמיד אפשר לשחרר במבצע צבאי כפי שעשה אברהם בהמשך הפרשה, כשיצא למבצע צבאי כדי לשחרר את לוט, אחיינו. פעמים צריכים לשחרר אישה או שבויים באמצעות הסכמים, ויש לכך היתר עסקא.

גישה שונה מופיעה בפרושו של הרמב"ן, הסבור שאברהם שגה בהתנהלותו. הרמב"ן טוען כי "אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו". ואם נשאל את הרמב"ן מה היה על אברהם לעשות, תשובתו היא: "והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש בא-להים כח לעזור ולהציל". הרמב"ן סבור שגם יציאת אברהם מהארץ, בשל הרעב, הייתה חטא חמור, וכי בגין המעשים האלה של אברהם "נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה", וכך התקיים הכלל שמופיע בספר קהלת: "במקום המשפט שמה הרשע והחטא".

רש"ר הירש אמנם מוצא מקום ללימוד זכות על אברהם בעניין זה, בדומה לדרכם של אברבנאל, ספורנו והמלבי"ם, אולם באופן עקרוני הוא מאמץ את שיטת הרמב"ן, וכותב כי "אין התורה מעלימה את השגיאות, השגגות והחולשות של גדולי ישראל, ודווקא על ידי כך היא מטביעה על סיפוריה את חותם האמת", והופכת אותם לדמויות "שיכולות להיות לנו למופת".

האיסור על שימוש בדרכי מרמה לשם השגת מטרות מבדיל בין המסורת היהודית, לזו של אויבינו המוסלמים. אצלם השקר הוא דרך לגיטימית להשגת מטרות דתיות ומדיניות. לנגד עיניהם עומד הסכם חודייביה, אותו הסכם שלום שחתם מוחמד עם בני שבט קורייש בשנת 628, באמצעותו הרוויח שקט מיריביו החזקים, עד שהתחזק והיה בכוחו להביס אותם. בדרך זו הולכים ממשיכיו "אשר לשונם דיבר שקר". כך עשה יאסר ערפאת שהסביר בזמנו בפומבי שחתימתו על הסכמי אוסלו הייתה כהסכם חודייביה. וכך עושים אויבינו כשהם מכחישים עובדות היסטוריות, חותמים על הסכמים שאין בכוונתם לקיים ובודים עובדות ונתונים בהתאם לצורך ולאינטרסים.

שיטת הרמב"ן מדגישה, למעשה, עיקרון שמאפיין את המחשבה וההלכה ביהדות, ולפיו המטרה אינה מקדשת את האמצעים. אסור לאדם לעבור עבירה גם אם כוונתו לבצע באמצעותה מעשה טוב. כך לדוגמה אסור להעלים מס, כדי להעביר יותר כסף לצדקה, וכך גם אין היתר לבצע צעדים פוליטיים פסולים כדי להבטיח את יציבות הממשלה ומדיניותה, ויש להיזהר מאמירות פוגעניות או מעידוד למעשי אלימות, גם אם העושה כן סבור שהוא מקדם בכך תכלית ראויה.

הסכנה הגלומה בביצוע מעשים פסולים כדי להשיג מטרה שנראית ראויה הזדהרה והזדקרה לנגד עיננו השבוע לפני 29 שנים, כאשר צעיר יהודי רצח ראש ממשלה בישראל. אותו רוצח בוודאי בדק היטב כל דבר מאכל שהיה ספק בכשרותו, אולם בכשרותו של מעשה הרצח הקל. הוא החליט לקחת על כתפיו הצנומות את גורל האומה כולה, והאמין כי הוא יגאל אותנו בקרוב. על כן, ראוי בשבת "לך לך" להזכיר שאסור להשתמש באמצעים פסולים, וכי המטרה לא מקדשת את האמצעים.

בכל חיינו החברתיים והציבוריים, המשפחתיים והאישיים, יש לזכור שאנחנו לא רק מחויבים להשגת המטרות הראויות, כי אם לכך שנתקדם לקראתם באמצעים ראויים. לא נבטיח לילדינו מתנות שאין בדעתנו לתת ולא נשתמש במניפולציות או בשקרים מול השכנים, הרשויות או כלל האזרחים. נזכור תמיד שהתורה אומרת: "צדק צדק תרדוף", ומלמדת בכך שגם את הצדק יש לרדוף ולהשיג בדרכי צדק.