הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)טענו ברשימה הקודמת שסגנונו של השולחן ערוך ותוכנו מקשים מאד על תפיסתו כספר הלכה קאנוני. מהי, אם כן, תכליתו של הספר, שהפך היום למקור הפסיקה המרכזי לרוב קהילות ישראל?
בהקדמה ל'בית יוסף' על הטור, שהיא ארוכה ומפורטת באופן משמעותי מההקדמה ל'שולחן ערוך', מתאונן ר"י קארו על ה"אנדרלמוסיה ההלכתית" שרווחה בתקופתו: "ויהי כי ארכו לנו הימים… אזלת יד התורה ולומדיה כי לא נעשית התורה כב' תורות אלא כתורות אין מספר". לדבריו, ריבוי ספרי ההלכה גרם לכך שהלומד אינו מסוגל למצוא ידיו ורגליו בים החומר ההלכתי: ראשונים חולקים האחד על השני בלי שהם מציינים זאת, כך שהקורא מוטעה לחשוב שדבריהם מוסכמים להלכה בעוד שהדבר נתון במחלוקות וגם קשה לא פעם למצוא את המקורות התלמודיים לדינים המוזכרים בדבריהם.
על רקע מציאות זאת מחליט ר"י קארו לחבר את ה'בית יוסף', שהוא סיכום של מקורות ההלכה מהתלמוד ועד הראשונים, על פי סדר ההלכות של החיבור ארבעה טורים, מאת ר' יעקב בן הרא"ש. באופן זה יכול כל לומד להקיף את כלל מקורות ההלכה בכל נושא ונושא בלא שיצטרך לפתוח את הספרות ההלכתית העניפה שקדמה לו, וכך ידע מה סובר כל חכם ומי חולק על מי.
רק לאחר מכן מציין ר"י קארו מחשבה נוספת שעלתה לו בעקבות המשימה שקבל על עצמו:
" ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות, כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד".
לשון זו מלמדת שפסיקת ההלכה לא הייתה התכלית המרכזית של ה'בית יוסף' אלא מחשבה שבאה בעקבות חיבור זה. ואף על פי שר"י קארו מדבר כאן על התכלית שתהיה תורה אחת, הרי מדבריו למעלה ראינו, שבעיניו, הוא השיג תכלית זו במידה רבה בחיבור ה'בית יוסף', שעשה סדר בספרות ההלכה.
על המקום השולי של ה'שולחן ערוך' לעומת ה'בית יוסף' ניתן ללמוד עוד מדבריו בהמשך, בהם ר"י קארו מתוודה על הקושי שלו לפסוק את ההלכה. שתי מניעות הוא מציין בעניין זה: האחת, התחושה שאין הוא מרגיש עצמו ראוי להכניס ראשו בין הראשונים הגדולים החלוקים האחד על השני; והשנייה, שעיון עמוק בסוגיות המביא לפסיקת הלכה ייקח זמן רב, ואין לו את הפנאי לכך. משום כך הוא מציע את הפתרון הידוע לפסוק הלכה על פי עמדת הרוב מבין שלושת הפוסקים המרכזיים – רי"ף, רמב"ם ורא"ש.
האם זו הדרך שהיינו מצפים מפוסק הלכה שמתעתד לכתוב ספר הלכה קאנוני לכלל ישראל לדורות – פסיקה טכנית על פי רוב דעות מבין שלושה פוסקים? ניכר שר"י קארו עצמו הכיר בחסרונה של שיטה זו ועל כן סייג את דבריו וקבע שבמקום שנהגו איסור בדברים מסוימים אין להתיר אותם על פי פסיקתו (מעניין להשוות דבריו אלה למלחמה שניהל על גבו הרב עובדיה יוסף ז"ל, שלא פעם התיר בעקבותיו איסורים שאחרים נהגו בהם).
כל זאת מלמדנו שאכן פסיקת הלכה לא הייתה המטרה המרכזית של ר"י קארו בחיבוריו ההלכתיים. ה'בית יוסף' לא נוצר כדי להגיע באמצעותו אל ה'שולחן ערוך' אלא ההפך מכך: ה'בית יוסף' הוא המפעל המרכזי ואילו ה'שולחן ערוך' איננו יותר מנספח שלו, המציג את ה"שורה התחתונה" של הדיון, בלא שמחשבה עמוקה הובילה אליה. מסקנה זו אף עולה מיומנו המיסטי של ר"י קארו 'מגיד מישרים'. בכל היומן, 'שולחן ערוך' מוזכר רק פעם אחת, בדרך אגבית למדי, בעוד שאת עיקר פרסומו וגדולתו של ר"י קארו תולה המגיד בחיבורו 'בית יוסף' (פרשת וזאת הברכה; בתרגום חופשי): "ואזכה אותך לסיים את החיבור שלך להאיר בו את עיני כל ישראל, שכל העמים חכמים, נבונים ומשכילים ישאבו מהחיבור שלך שנקרא 'בית יוסף'… ושמך יזכר בבתי כנסיות ובתי מדרשות".
מה משמעות הדבר מבחינת פסיקת ההלכה כיום? על כך נמשיך ונדון ברשימה הבאה. (לך לך תשע"ח)
