רבנות קהילה כמקצוע

אינני סבור שרבני קהילות זקוקים להסמכה הנהוגה היום, המתרכזת במבחני הלכה מורכבים

עסקנו בשבועות האחרונים בדרישות שונות מן הרבנות בישראל. ישנם תפקידים רבניים שעניינם הנהגה, ישנם תפקידים שעניינם מעורבות וחיבור אנושי וישנם תפקידים שעיקרם פסיקת הלכה. המפתח לכינון רבנות רלוונטית, שתמלא את ייעודה, טמון בהבחנה בין הכישורים השונים. בשורות וברשימות הבאות נציע מודל אשר יאפשר ניהול נכון של המערכת הרבנית לאור התכונות הנדרשות מכל תפקיד.

רב קהילה הוא התפקיד שבו הקשר האנושי הוא החשוב ביותר. מעבר לשיעורים ולדרשות, רב קהילה טוב משפיע בעיקר באמצעות אישיותו והקשר החם שהוא רוקם עם משפחות ואנשים והליווי שהוא מציע להם ברגעי שמחה ועצב. אולי רבני קהילות פחות שמים לכך לב, אבל שיחות החולין (ה"סמול טוקס") שהם מנהלים עשויות להיות המשמעותיות ביותר עבור חברי קהילתם.

אבל כדי שרב קהילה יהיה משמעותי, צריך לשנות את האופן שבו התפקיד שלו נתפס. במקומות רבים, רבנות קהילה נתפסת כעניין ש"עושים מהצד". רב הקהילה אינו מקבל שכר על עבודתו, או מקבל שכר זעום, והציפייה היא שיעבוד לפרנסתו במשרה מלאה וימלא את התפקיד הרבני בשעות הפנאי שלו – אחרי שעות העבודה, בשבתות ובחגים.

אבל גישה זו גורמת לאבד את הפוטנציאל הטמון בתפקיד הרבני. קשה מאד להחזיק תפקיד רבני בנוסף לעבודה אחרת במשרה מלאה, על אחת כמה וכמה כשמדובר ברבנים צעירים שמטפלים בילדים קטנים. רבני קהילה שכאלה גם מן הסתם פחות יהיו זמינים לחברי קהילתם ותפקידם יתמצה בניהול החלק הטקסי בבית הכנסת. הקשר האישי, שהוא ההשפעה הגדולה ביותר שיכולה להיות להם, פחות יודגש.

לכן, לענ"ד, צריך לשנות גישה ביחס לרבנות הקהילה. רב קהילה צריך להיות מקצוע לכל דבר ועניין. קהילות גדולות צריכות להעסיק אותו במשרה מלאה. קהילות קטנות יותר יוכלו להעסיק אותו בחצי משרה. לרב הקהילה צריך להיות ברור שזו עבודתו, ועליו להשקיע בכך זמן קבוע. תפיסה זו של התפקיד גם תגביר את ההשקעה שלו וגם תעצב אחרת את היחס של חברי הקהילה אליו. הם יצפו ממנו וידרשו ממנו יותר.

השאלה הגדולה היא מי יממן את רב הקהילה. בקהילות מבוססות קל יותר לצפות שחברי הקהילה יממנו את שכרו את הרב, אך מה קורה בקהילות חלשות יותר מבחינה כלכלית?

כאן אני חושב שראוי לשלטון המקומי להיכנס. תפקודם של רבני קהילות מקצועיים ומסורים איננו רק אינטרס של חברי הקהילות אלא זהו גם אינטרס מוניציפלי. רבני קהילות עשויים לשמש כזרוע מקשרת חשובה בין השלטון המקומי ובין תושבי העיר, בדומה למודל של המנהל הקהילתי בירושלים.

רבני הקהילות יכולים וצריכים לעבוד בשיתוף פעולה עם אגף הרווחה בעירייה, עם האגף לתרבות יהודית, ועוד מחלקות שונות. ראשי מועצות צריכים להיעזר בהם כדי לשמוע את צרכי הקהילות והאנשים ולספק להם מענה. לכן ראוי היה לדעתי שהשלטון המקומי היה מארגן את רבני הקהילה תחת חסותו ומשתתף בעלות העסקתם, לפחות באופן חלקי, בהתאם לגודל הקהילות.

עם זאת, לשלטון המקומי לא תהיה שום סמכות בנוגע לזהות הרב הנבחר. מינוי הרב ומשך החוזה עמו יהיו בסמכות בלעדית של הקהילה. לאחר הבחירה של הקהילה ברב מטעמה, השלטון המקומי יכיר בו וישתתף בשכרו, תוך הפעלת רגולציה על הפעילות שלו.

מבחינה תקציבית לא מדובר בעלויות גדולות מדי. מספר הקהילות המוכרות (כלומר, כאלו שמנהלות עמותה) יכול להגיע בערים גדולות לכמה עשרות ובמקומות קטנים יותר למספר קטן מכך. ביחס לתקציבי העיריות, מדובר בעלות יחסית זניחה, שתרומתה רבה.

ונקודה אחרונה: כפי שאמרנו בעבר, אינני סבור שרבני קהילות זקוקים להסמכה הנהוגה היום, המתרכזת במבחני הלכה מורכבים. אם הייתי ברבנות הראשית הייתי יוצר מסלולי הסמכה אחרים, השמים דגש על כישורים אישיים, רטוריקה ודרשנות וניהול קהילה, כשמרכיב פסיקת ההלכה הוא פחות מרכזי ונשען יותר על בקיאות הלכתית בספרי סיכומים (כמו ילקוט יוסף או פניני הלכה). אם הרבנות הראשית תראה בתפקיד הזה תפקיד ייחודי וייעודי, ותפעל עם השלטון המקומי לפיתוחו, החברה הישראלית כולה תוכל להרוויח מכך.

(מערכת 'שבתון': תגובות יתקבלו בברכה ויתפרסמו בלנ"ד באתר 'שבתון')

(בהעלותך תשפ"ג)