הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)במעשה אשת פוטיפר שניסתה לתפוס בבגדי יוסף חז"ל מסבירים שיוסף שאב כוחות נפש מאביו: "באותה שעה באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך, שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות?" (סוטה לו ע"ב). במדרש אחר הניסוח שונה במקצת: "שראה דמות דיוקנו של אביו והפיל עצמו בקרקע" (תנחומא וישב,ט). לפי מדרש זה, עצם החוויה במפגש עם דמות האב הספיקה על מנת שיוסף יפרוש מהחטא. בירושלמי מצטרפת גם דמותה של אמו רחל: "אמר רבי אבין אף איקונין של רחל ראה" (הוריות ב,ה). מדרש זה מלמדנו עד כמה השפעת ההורים ניכרת בדמות דיוקנם.
החינוך שנטמע באדם במהלך השנים מלווה אותו במהלך חייו. חותמו של יעקב טבוע חזק בדמותו של יוסף, כך שמצפונו מונעו מהחטא. על אף שבנימין היה בן הזקונים, הקשר עם יוסף היה חזק יותר – "אלה תולדות יעקב יוסף, שהיו פני יוסף דומין ליעקב". לא רק דמיון חיצוני אלא מן הסתם תכונות נפשיות משותפות. הדמיון שהיה קיים בין יעקב ליוסף הצמיח קשר מיוחד ביניהם. הקשר היה כה חזק, שחז"ל אף ביקרו את יעקב על העדפתו את יוסף משאר האחים. בשעה שיוסף נמצא במצרים, הוא נזכר באביו. הוא מוצא קוים משותפים עם המציאות שאליה נקלע אביו בהיותו בחרן. גם יעקב אביו נאלץ להתמודד בגלות בבית לבן הרשע ולשמור על זהותו הייחודית. יוסף נזכר שיעקב אביו לא ויתר על שום עיקרון. עם לבן גר ותרי"ג מצוות שמר, זו דמות דיוקנו של האב. יש בה סמכותיות הנובעת מדוגמא אישית. אם כן נראה לפרש את חז"ל, שיתכן שלא מדובר בהתגלות האב אל הבן אלא הפוך, יוסף הוא זה שיוזם ורואה את דמות אביו ושואל את עצמו את השאלה המתבקשת: "כיצד אבא היה נוהג במצב הזה"?. כך ידע יוסף להתחמק ברגע האחרון מהחטא ולנוס מבית פוטיפר.
המסע החינוכי אינו מסתיים גם לא בשעה שיוצאים מהבית ומתחתנים, גם לא לאחר שההורים הלכו לעולמם. עדיין הקשר נותר. המדרש מציב בפנינו אתגר גדול בחינוך. שאיפתנו ללמד את הילדים ולהקנות להם מדות, אולם אחד הסימנים המובהקים של ההצלחה בחינוך הוא כאשר ברגע של הכרעה, המתלבט שואל: "מה היו הורי עושים בסיטואציה זו"? זו זכות גדולה להורים שהשפעתם ניכרת בכל צעד ושעל של ילדיהם לאורך ימים ושנים. לשם כך, נדרשת 'דוגמא אישית', המעניקה תוקף מוסרי לדרישותינו מהילדים. (וישב תשע"ח)
