פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
כפי שראינו בסיום הטור הקודם, קול מיוחד במחנה השוללים את האפשרות שאישה תהיה דיינת הוא של הרמב"ם. הוא לא מתבסס על ההשוואה בין דיינות ועדות, כפי שראינו שעשו ראשונים שונים. בעיניו, אישה פסולה לדון משום שיש איסור על כך שאישה תהיה בתפקידי שררה בכלל: "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר: עליך מלך [=דברים יז, טו: 'שום תשים עליך מלך'] ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים אלא איש" (הלכות מלכים, פרק א', הלכה ה'). עקב מרכזיות ההלכה הזו ברמב"ם לסוגיית כהונת נשים לתפקידים ציבוריים, כולל דיינות, נקדיש את הטור לדיון בהלכה זו.
בהלכה קודמת (הלכה ד') מגדיר הרמב"ם מהן המשימות שאין למנות אליהן גר שאין אמו יהודיה, הנלמדות מאותו הפסוק:
"אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא', ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר 'מקרב אחיך תשים עליך מלך' כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך".
על פי פרשני הרמב"ם ובראשם רבי יוסף קארו ב'כסף משנה', המקור לרמב"ם הוא במדרש ספרי לדברים יז, פסקה קנז: "'שום תשים '[…] מלך, ולא מלכה […] מיכן אמרו האיש ממנים פרנס על הציבור ואין ממנים האשה פרנסת על הצבור". חשוב לציין שתוספת זו היא רק במהדורת פינקלשטיין של הספרי ולא במהדורת איש שלום. על פי הבדיקה של עליזה בזק בכתבי יד שונים של הספרי עולה שבחמשה מהנוסחים לא מופיעה התוספת לגבי אישה שאינה יכולה להיות פרנסת על הציבור, לעומת נוסחים אחרים שהיא כן מופיעה ולכן נראה שיש מקום לקביעה שזו אכן הייתה הגירסה של הספרי (עליזה בזק, "דיינות נשים-ניתוח מקורות הדין ובחינתם לאור הפסיקה בדיינות ובשררה לדורותיה", בתוך: טובה כהן ועליזה לביא (עורכות), להיות אשה יהודיה-קובץ שלישי, ירושלים: קולך, 2005, עמ' 95-89).
יחד עם זה, כמה מגדולי האחרונים כגון המגן אברהם, הזרע אברהם, הגר"א ועוד דווקא סבורים שהגרסא הנכונה בספרי אינה כוללת את מיעוט נשים מתפקידי שררה, והיא תוספת מדעת הרמב"ם עצמו ששילב את הגירסא בספרי עם הגירסא במסכת יבמות, דף מה ע"ב וקידושין עו ע"ב: "לא תוכל לתת עליך מלך, כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך" והוא מקיש נשים לנוכרים (עליזה בזק, שם, עמ' 95 עם ציוני המקורות).
בתשובה של רבי משה פיינשטיין בספרו "אגרות משה" על השאלה האם אישה יכולה להיות אחראית על כשרות, הוא מתייחס לדברי הרמב"ם ואומר:
"אבל יש לדון בזה מצד אחר, דהנה הרמב"ם בפרק א' ממלכים הלכה ה' כתב 'וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש', ואף שלא ידוע לי בעניי מקום לדבריו דבספרי שציין הכסף משנה והרדב"ז ומ"ע לא הוזכר אלא מלך ולא מלכה אבל דין כל משימות שלא יהיו נשים לא הוזכר שם, וצריך לומר דהוא סברת עצמו כמו שדרשינן לכל משימות שלא יהיו אלא מקרב אחיך ביבמות דף מ"ה, דרשינן נמי כל הדינים שבפרשה שנאמר על מלך גם לכל משימות שהוא גם לזה שנאמר בספרי מלך ולא מלכה שהוא הדין לכל משימות שלא ממנים אשה" (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מד).
כדברים הללו קבעו גם פוסקים בני זמננו, כגון, הרב אליהו בקשי דורון (בנין אב-תשובות ומחקרים, א', ירושלים: מכון בנין אב, תשמ"ב, עמ' רפב-רפז) והרב חיים דוד הלוי (במאמרו "זכות האישה לבחור ולהיבחר", תחומין י' (תשמ"ט) עמ' 121).
בתשובה ידועה של הרב חיים הירשנזון על רקע הפולמוס בישוב היהודי בתחילת תקופת המנדט (1919) על הזכות של נשים לבחור ולהיבחר לתפקידים ציבוריים, הוא מצביע על השפעת דברי הרמב"ם על השוללים: "ואין פלא אשר חכמי ירושלים לא הביטו אחרי משה ולא פקפקו בדבריו ביודעם כי לא אמר הרמב"ם ז"ל מפי עצמו דבר אשר אין לו מקור בתלמודים ומדרשים […]" (הרב חיים הירשנזון, מלכי בקודש-שאלות ותשובות, עריכה: דוד זוהר, ירושלים: מכון הרטמן ומכון שכטר, תשע"ג, עמ' 409).
(מטות מסעי תשפ"ג)
