רבנות מן העם (א)

אם הרבנות הראשית אינה סנהדרין, אין לה כל סמכות הלכתית לכפות את דעתה על רבנים מקומיים

במחלוקת סביב המהפכה המשפטית הטענה העולה אצל תומכיה היא ששלטון נבחר על ידי העם ואין סמכות לבית המשפט העליון, שלא נבחר, לכפות עליה מדיניות. עוד נטען, שבבית המשפט העליון אין גיוון שבאמת מייצג את העם ואת כלל הקולות שבו.

אינני מביע כאן עמדה ביחס למהפכה המשפטית. ברצוני להצביע כאן על ההיפוך המעניין שקורה לנגד עינינו, כאשר הקואליציה פועלת בניגוד מוחלט לטיעונים הללו כאשר היא מגיעה לעולם הרבנות. הצעת חוק שמקודמת כעת במלוא המרץ על ידי חברי הכנסת שמחה רוטמן (הציונות הדתית) וארז מלול (ש"ס) מבקשת להסדיר בחקיקה את תחום מינוי הרבנים במדינת ישראל. מטרתה אחת: להפוך את הרבנות לכוח ריכוזי, שמצוי בידי השר לשירותי דת ומועצת הרבנות הראשית, ומשם לשלוט על מינויי הרבנים במדינת ישראל, מרמת העיר ועד רמת השכונה, ולהכפיף אותם לדעתה.

אין זה המקום להיכנס לפרטי ההצעה. ברצוני לדון בה באופן עקרוני. על פי תפיסתה, הרבנות בישראל היא מנגנון הפועל "מלמעלה למטה". דהיינו, ישנה רבנות ראשית, שהיא פוסקת ההלכה והמנהיגה הרוחנית העליונה, והיא שולחת שלוחות אל כלל הקהילות במדינת ישראל, אשר מוציאים לפועל את הוראותיה ומדיניותה.

האם כך אמור לפעול מודל הרבנות? אני שואל שאלה זו לא מעמדה פוליטית אלא מעמדה הלכתית. האם המנגנון הזה הולם את ההלכה?

המוסד הראשון שעולה לראש כאשר מדברים על הרבנות הראשית הוא הסנהדרין. ואולם, צריך להכיר שלסנהדרין יש שני תפקידים: האחד, הערכאה השיפוטית העליונה; והשני, המנהיגות התורנית העליונה. בתפקידה הראשון, הסנהדרין היא המקום שבו מתבררים עניינים משפטיים, שלא זכו למענה בבתי הדין המקומיים (סנהדרין קטנה). בתפקידה השני, הסנהדרין דורשת את התורה ומחדשת הלכה עבור כלל ישראל.

הד לכפל התפקידים הזה (שמצוי כיום גם בבית המשפט העליון) מצוי בכתבי הרמב"ם. הרמב"ם חילק בין הלכות סנהדרין, שם התייחס לסנהדרין כערכאת שיפוט, ובין הלכות ממרים, שם קבע ש"בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל", ודן בסמכויותיה ובחיוב להישמע לה.

כשאנו מדברים על הרבנות הראשית איננו מתייחסים אליה כערכאת שיפוט. לכך יש את בית הדין הגדול (משום מה, כיום, רב ראשי מכהן חצי קדנציה כנשיא בית הדין הרבני העליון, לעתים גם בלי הסמכה לדיינות. את הדבר הזה צריך לבטל – האם היה עולה על הדעת למנות אדם חסר השכלה משפטית כנשיא בית משפט עליון?). השאלה היא האם יש לה את המעמד השני של הסנהדרין, זו שהרמב"ם הגדיר כ"עמודי ההוראה"?

התשובה היא ודאי שלא. זה היה אולי חלומו של הראי"ה קוק, מייסד הרבנות הראשית, אבל ודאי שמבחינה הלכתית אין לה מעמד שכזה. הרבה סיבות לכך. הראשונה במעלה, מפני שאין כיום יכולת לסמוך חכמים. גם לדעת הרמב"ם, לפיה ניתן לחדש את הסמיכה, יש לצורך כך הסכמה של כל חכמי ישראל, מה שלא קיים היום. ובהיעדר סמיכה אין לנו סמכות של סנהדרין. מלבד זאת, תפקידה המרכזי של הסנהדרין הוא לדרוש את התורה בי"ג מידות ולחדש הלכה למציאות המשתנה. אין זה סוד שהרבנות הראשית מתרחקת מכך. אי אפשר לבקש סמכות של סנהדרין מבלי לקחת את האחריות הגלומה בכך.

סיבה שלישית היא שעל פי הרמב"ם (סנהדרין ב, א) "אין מעמידין בסנהדרין… אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגין בחכמת התורה… יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות". בהמשך הוא מוסיף על כך את הדרישה שיהיו "יודעים בשבעים לשון". כל זה לא קיים היום ברבנות הראשית. מסופקני אם יושבים שם רבנים יודעי שפות.

אם הרבנות הראשית אינה סנהדרין, אין לה כל סמכות הלכתית לכפות את דעתה על רבנים מקומיים. אדרבה, רבנים הסוברים אחרת ממנה, אסור להם לדחות את דעתם מפניה. אבל מסתבר שזה לא רק נכון בעניין עיצוב עמדה הלכתית אלא גם בעניין המינויים, שלא אמורים להגיע מטעמה. על כך נרחיב ברשימה הבאה.

(עקב תשפ"ג)