מי נושא בתוצאות המעשים שלנו?

אנו נמצאים בעיצומם של ימי הסליחות ורגע לפני ראש השנה ויום הכיפורים. ימים מלאי הוד והדר, המבקשים להביא אותנו אל השנה החדשה מוכנים, ומלאים. פרשת השבוע עוסקת בצו הא-לוקי "ובחרת בחיים!" – הטומן בחובו את תמצית עבודת כל איש ישראל. פרשת ניצבים פותחת במילים "אתם ניצבים היום כולכם לפני ד' א-לוקיכם, ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל… לעברך בברית ד' א-לוקיך… ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת… כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ד' א-לקינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דב' כ"ט ט').

החשיבה הפשוטה, הנפוצה, אומרת שכל אחד צריך להיות אחראי על מעשיו הוא, ואין קשר בין תוצאות מעשיו לבין טובת הציבור. כלומר, אם אדם בחר לעשות מעשים רעים – רק הוא יישא בתוצאות. הסתכלות זו שגויה, האמת היא, שבנוסף לנזק האישי שצפוי למי שבחר לעשות מעשים רעים, יש גם נזק ציבורי! כלל ישראל, נפגע מכל מעשה שלילי של אחד מישראל, התורה מלמדת כי בחירתו האישית של האדם תלויה בגורם נוסף הכרחי – 'ערבות הדדית'. אחריות הפרט על מעשיו צריכה לכלול גם את הנזק הצפוי לכלל העם. כאשר אנחנו מאוחדים, כל איש ישראל, מכל המעמדות, אנו יכולים להיות ניצבים וקיימים. הבחירה היא שלנו, לחיות או חלילה לחדול.

חז"ל במדרש ממשילים את הערבות לשניים שהיו הולכים בספינה, והיה אחד קודח חור בקרקעית הספינה: "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו, מה אתה יושב ועושה? אמר להם, מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו, שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה" (ויקרא רבה ד' ו').  דין ערבות מהווה גורם הלכתי, ולא רק מוסרי-ערכי, אדם יכול להוציא ידי חובה את חברו בברכות ומצוות מכוח הערבות ההדדית, כל אדם מישראל קשור לקיום המצוות של חברו. "אף על פי שיצא מוציא – שהרי 'כל ישראל ערבין זה בזה' למצות" (רש"י ראש השנה כ"ט ע"א ד"ה 'חוץ'). חז"ל לימדונו לדברי שאדם עשוי להיענש על עבירה שעשה אחר כשיכול היה למחות בו ולא מחה בידו. "'וכשלו איש באחיו' – איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה? התם שיש בידם למחות ולא מיחו"! (שבועות ל"ח ע"א), כלומר, הערבות ההדדית הטילה אחריות על עבירות שעושה האחר, חובת המחאה מוטלת על כל פרט ופרט – כל אחד ואחד מחויב בה לפי מדרגתו ורמתו. הרב ליכטנשטיין טוען כי מעבר לערבות הפרטית קיימת גם ערבות כללית יותר המוטלת על כל יחיד מישראל – ערבות שלטונית וחברתית. ערבות זו אמורה להתעורר אצל כל יחיד הרואה את עצמו כחלק מחברה, אולם נראה שהיא מתחדדת כאשר מדובר על החברה היהודית בארץ ישראל. נדמה, שהסיבה שבארץ נדרשת ערבות ברמה גבוהה יותר, היא משולשת; ראשית, הישיבה בארץ מעלה צרכים רבים ומשימות רבות בהן יש לעמוד (פיתוח חברה, מדינה וכדומה), וממילא הצורך באחריות הדדית גדל. שנית, היכולת ליצור ערבות הדדית, גדלה כשעם ישראל יושב בארצו תחת חסות מדינה משלו, וממילא במצב כזה עולה הדרישה לכך בצורה יותר אינטנסיבית. ושלישית, ארץ ישראל, מבחינת אופייה וקדושתה, מחייבת רמה גבוהה יותר של ערבות.

הערבות ההדדית היא הנורמה המוסרית שמכוחה מפעילה הממלכה את סמכותה ומקיימת את חלוקת התפקידים בין אזרחיה כדי לספק להם את השירותים החיוניים לקיומם התקין. מתוקפה של הערבות ההדדית מוכנים עובדי מערך הרפואה לסכן את עצמם כדי לטפל בחולים מדבקים, שוטרים נקראים לאכוף את הוראות השלטון, חיילים יוצאים להגן על הגבולות, ובכירי השירות הציבורי נרתמים לעבוד יומם ולילה. השימוש הנפוץ והמושרש בעיקרון זה של כל ישראל ערבים זה בזה חוצה מחיצות אידיאולוגיות וגיאוגרפיות לדורות. אתה מוצא אימרה זאת בעיתונים מימין ומשמאל אצל דתיים ושאינם רבנים וסופרים אנשי רוח ובפי עמך. אנשים שונים, גופים שונים, דעות שונות – הערבות מאחדת אותם. "כל ישראל ערבים זה בזה" משמש אכן יסוד במחשבת היהדות הרואה את כל עם ישראל כגוף אחד, כנשמה אחת. ערך עליון זה היה יסוד מוסד בחיי העם בכל דורותיו, בכל תפוצותיו, בכל זרמיו ושכבותיו. גם מצוות ומעשים שאינם מבוססים עליו הלכתית תוגברו ואומצו על ידו. הצלת יהודים, פדיון שבויים, רוח החברות וההקרבה בצה"ל, העזרה ההדדית – גמ"חים, מתן בסתר, ביקור חולים, הכנסת כלה, שהן מצוות כשלעצמן התעלו לרמתן הגבוהה בגין ערך עליון זה. במאה התשע-עשרה קמו גופים ואישים בקהילות שונות כדוגמת "כל ישראל חברים" בצרפת, הג'וינט בארה"ב ומשה מונטפיורי באנגליה שמטרתם היתה עזרה ליהודים נרדפים ונזקקים בארצות אחרות. במשנה נאמר: "וכל המקיים נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין פ"ד מ"ה). עוד נאמר במשנה: "ואל תהי רשע בפני עצמך" (אבות פ"ב מי"ג). ר' עובדיה מברטנורא ביאר: "אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך". חובה עלינו בימים אלו של ערב ראש השנה להפוך את השיח למחבק ומאחד, כולנו ניצבים היום בפני אתגר משותף, להבין ולהפנים מהי אחריות קולקטיבית ומהי 'ערבות ההדדית', אם יושרה, כנות וטובת העם תהיה לנגד עינינו, אנו צועדים אל שנה ועתיד טובים יותר.

(ניצבים וילך תשפ"ג)