הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
לפוליטיקאים, שכביכול בשם כבוד הרבנות מבקשים להשתלט עליה, נאמר: הסירו ידיכם ממנה
האם רבנות צריכה להיות קשורה לפוליטיקה?
הרב יונתן זקס ז"ל, מי שהיה רבה הראשי של אנגליה, התנגד לעירוב הדת עם הפוליטיקה:
"אם הדת נכנסת לפוליטיקה היא נעשית גורם מפלג במקום להיות גורם מאחד. אם הדת שואפת לכוח פוליטי, היא משלמת על כך בהפחתת השפעתה. דת הבוחרת להיות כוהנית (קרי, ממסדית, כנסייתית; ע.פ.) לא תצליח להיות נבואית. אם אין היא יכולה לדבר בשם העם כולו, מעל למתרסים הפוליטיים, היא תתפצל למאה כיתות במקום להחיות את רוח האומה. היהדות זקוקה לדה-פוליטיזציה ולחזרה אל המקום שהיא שייכת אליו, החברה האזרחית, הרחק ממבני הכוח" (בלשון עתיד, עמ' 166).
טיעונו של הרב זקס הוא שהדת בכללה אסור לה להיות מעורבת בפוליטיקה. פוליטיקה קשורה למאבקי כוח בחברה ולהכרעה מי שולט בה. משום כך, יש בפוליטיקה באופן מובנה מן הכוח ומן הכפייה. יש בה ממד אלים. דת, מטבעה, טוען הרב זקס, צריכה להיות הפוכה מכך. אי אפשר לכפות אדם להיות דתי. אפשר אולי לכפות עליו לקיים ריטואלים אבל אף כפייה לא תשפיע על ליבו או רוחו. מקומה של הדת, לדעת הרב זקס, היא בחברה האזרחית. עליה לצמוח מלמטה למעלה, להיות מבוססת על התארגנות אזרחית, וולונטרית, כאשר הכוח היחיד שלה הוא יכולת ההשראה והשכנוע שלה.
ומה יקרה אם הדת כן תתערב בפוליטיקה? במקום אחר טען הרב זקס שהדבר יוביל הן לחורבן הדת והן לחורבן הפוליטיקה. מצד אחד נקבל דת תככנית וכוחנית, שמרחיקה אנשים יותר מאשר היא מקרבת, ומצד שני נקבל פוליטיקה שמחזיקה מעצמה יותר ממה שהיא – במקום פוליטיקה צנועה, המכירה בתפקידה להסדיר את החברה, פוליטיקאים עלולים לחוש שהם שליחים של האמת הגדולה, וייטו לקיצוניות. לכן, טוב שתהיה הפרדת רשויות בין הדת לפוליטיקה.
שלא במקרה, הרב זקס כותב את הדברים בעת שבתו באנגליה, מדינה שאמנם אין בה הפרדה מוחלטת של דת ומדינה אבל היהדות די אוטונומית שם. במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית, קשה לדבר על הפרדה מוחלטת בין הדת למדינה. במדינה יהודית צריך להיות חוק שבות ליהודים, כשההגדרה 'מיהו יהודי' נשענת על הדת. מדינה יהודית מנהלת את חייה על פי לוח השנה העברי, שיסודו דתי. במדינה יהודית אנו מצפים שיינתנו שירותי דת – כמו כשרות, מקוואות, הקצאת קרקעות לבתי כנסת ועוד. המדינה היהודית קמה כדי שיהודים יוכלו לבטא את יהדותם בחופשיות גם בפרהסיה ולא רק בבית. המדינה היהודית גם קמה כדי להשיב את היהדות אל ההיסטוריה ואל הפוליטיקה העולמית, כפי שניסח זאת הראי"ה קוק. לכן, אי אפשר לדבר במדינת ישראל על הפרדה מוחלטת של דת ומדינה. חוששני שכל מי שתומך בכך פשוט אינו מבין מה הוא אומר.
אבל, חוסר היכולת להפריד דת ומדינה לגמרי במדינת היהודים אינו אומר שאיננו יכולים ואף נדרשים להפריד רבנות מן המדינה. כאן, כך נדמה, דבריו של הרב זקס רלוונטיים יותר מתמיד. אנו כן מצפים שבממשלה יכהנו "פקידי דת". תפקידם יהיה לספק שירותי דת עבור החברה הישראלית כולה. אלה יהיו מינוי מקצועי, כפי ששאר פקידים בשירות הציבורי ממונים – עם ועדת איתור מקצועית ועם קדנציה מוגבלת בזמן.
אבל, פקידים אלה לא צריכים להיות בהכרח רבנים, וודאי שלא הפנים המייצגות של היהדות במדינה. ככל שאנו מדברים על רבנים, שמייצגים בעיני הציבור את היהדות – אלו צריכים להיות מנותקים מפוליטיקה. עליהם להיבחר על ידי הציבור ולדעת לדבר את שפתו. כוחם צריך להיות טמון בכושר הרטורי שלהם ובמעמדם הרוחני, לא בקשרים שלהם לבעלי שררה.
כזו היתה דרישתו של הראי"ה קוק, מייסד הרבנות הראשית, ממנה:
"סכסוכי המפלגות וניגודיהם צריכים להיות רחוקים מלב הרבנים, והם חייבים להביט בעין טובה על הכל, להסתכל רק על חלק הטוב שיש בכל סיעה ובכל מהלך של חיים, ולהשפיע על ידי זה רוח של קדושה, של אמונה, של הכרה יהודית טהורה על כל החיים הכלליים של האומה בחומר וברוח".
אם רבנות מנוהלת על ידי הפוליטיקה, היא כורתת את הענף שעליו היא יושבת. חשוב להזכיר זאת היום לפוליטיקאים, שכביכול בשם כבוד הרבנות מבקשים להשתלט עליה. להם נאמר: הסירו ידיכם ממנה.
(ראש השנה תשפ"ד)
