כדאי להתחתן עם בחור בשם 'איוב'?

"…פגשתי מישהו ממוצא אתיופי בשם איוב. נזכרתי שרבים מהעדה האתיופית נקראים כך, ותהיתי לגבי העניין – כיצד העדה האתיופית מסתכלת על סיפור איוב? אמרתי לעצמי שהאדם שיוכל לתת לי הסבר הוא אתה" (ד. בורקס).

תודה על שאלתך. גם לי היה סיפור דומה. יש לי חבר בשם איוב. בזמן שהיה רווק חשבתי להכיר לו מישהי. היא מאוד התעניינה, עד שהגעתי לשם שלו, ומייד היא נרתעה. מדוע במקום אחד דבר נחשב לטוב, ואותו הדבר במקום האחר נחשב לרע? זה מביא אותנו לשאלה הגדולה – האם באופן אפריורי יש טוב ורע בתוך המציאות שלנו? או שהטוב והרע אינם קיימים בתוך המציאות, ללא כל קשר לאדם? עצם העובדה שבני האדם מחליטים לפרש את המציאות כך ולא אחרת – יותר משזה מלמד על המציאות האובייקטיבית, זה בא ללמד אותנו על עולם הערכים של אותה קבוצה. מה האתגרים שעומדים לפניה? מה הוא עולם הערכים שלה?

לורה בוהאנן, פרופסור לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת אילינוי בשיקגו, עברה בדרכה לאפריקה באחת האוניברסיטאות באנגליה, ושם היא נשאלה האם יש יצירת ספרות כלשהי של העולם המערבי שבני שבט הטיב, החיים במרכז ניגריה, יוכלו להעריכה כפי שמעריכים אותה בני העולם המערבי. לאחר לבטים היא דיברה על המחזה המלט של ויליאם שייקספיר. כאשר היא סיפרה לבני השבט את האירועים במחזה הם הגיבו בפרצי צחוק עזים – בעיניהם המלט היה סיפור בלתי אפשרי: גיבורו היה נסיך טיפש והתנהגותו לא הלמה את מעמדו, ולדידם סיפור כזה לא ייתכן. אחד הזקנים סיכם: "בפעם אחרת תהיי חייבת לספר לנו עוד סיפורים מארצך. אנחנו, הזקנים, נסביר לך את משמעותם האמיתית, וכשתחזרי לארצך, יראו הזקנים שלכם שלא ישבת לך סתם כך בג'ונגל, אלא ששהית במחיצת אנשים חכמים, שלימדו אותך מחכמתם".

אם כן, מי אמור לקבוע, אם בכלל, מהי יצירה בעלת ערך אוניברסלי? מי אמור לקבוע מה טמא ומה טהור? לטענת מרי דגלס, "דבר נחשב למלוכלך כאשר איננו במקומו, כאשר אינו ממוקם בקטגוריה הוא אשר הופכו לחריג ומוקצה". לדבריה, לכלוך וניקיון אינם מושגים אוניברסליים כי אם מוסכמות קוגניטיביות תרבותיות. כך משתמע גם מדבריו של ברוך שפינוזה: "אשר לטוב ולרע – אין גם הכינויים האלה מציינים שום חיוב בדברים כשהם נידונים בפני עצמם ואין הם אלא אופני מחשבה או מושגים שאנו מציירים על ידי השוואת הדברים זה לזה; שכן אותו הדבר עצמו עלול להיות באותו זמן טוב ורע, וגם או לא זה ולא זה. הזמרה למשל, טובה היא לבעל מרה שחורה ורעה לאבל, אולם לא טובה ולא רעה לחרש".

לפי זה, מה העובדה שבקבוצה מסוימת – במקרה הזה יהודי אתיופיה, וכך גם מקובל אצל הבדואים – השם 'איוב' מקבל משמעות חיובית, ובקבוצה האחרת מקבל משמעות מאיימת באה ללמדנו? החלטתי להפנות את השאלה לרב ראובן טל יאסו, תלמיד חכם. הוא ענה: "ההורים שלנו באתיופיה נהגו להתפלל 'שאתם תזכו לקבור אותנו'. באופן זה הם מבקשים שאנו נישאר בחיים לאחר מותם. אז מה המשמעות שאנו רואים במותם? זאת ברכה או קללה? המוות טוב או רע? ספר איוב מלמד אותנו שכאשר אדם נאחז באמונה בתקווה הוא זוכה לראות בגאולה. אין פה אשליות. איוב מלמד אותנו שהסבל והצער הם חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. לכן, אין אנו שואלים לסיבת הסבל והצער ומדוע הם מופיעים בעולמנו, אלא, כפי שאיוב מלמד אותנו – נתהה כיצד עלינו להתנהג בשעות השפל הללו. איך אנו מצליחים, תוך כדי אחיזה בחיים בתקווה, להתגבר ולהצליח להתמודד ולעמוד בחזרה על הרגליים. קבוצה שנבהלת מהשם 'איוב', ככל הנראה מנסה להראות לנו רק צד אחד של הקיום האנושי ומתקשה להבין את מורכבות החיים האנושיים. הרי יהיה השם בתנ"ך אשר יהיה – גם דוד המלך, אברהם אבינו וכל שם בתנ"ך, מכילים בתוכם הצלחות וכישלונות, מעשה נבזה ומעשה טוב, מעשה הזכור לתהילה ומעשה הזכור לשמצה".

אולי אפשר לקשר זאת גם לשאלה – מדוע ראש השנה ויום הכיפורים בתיאולוגיה של יהדות אתיופיה, כמו במקרא, הם ימי חג שמחים ולא ימים נוראים? התורה אינה מציינת את המועד החל ביום הראשון בחודש השביעי כיום ראש השנה או כיום הדין, אלא כ"זכרון תרועה". ימים אלו מוזכרים בתנ"ך, כמו בתיאולוגיה של יהדות אתיופיה, כימים שמחים. אותם הימים מתאפיינים בקריאה בתורה ובשמחה (נחמיה ח, א-יב). זיהויו של ראש השנה עם יום הדין מצוי בצורה מפורשת רק בספרות התנאים. מה הביא לשינוי זה? מהם האתגרים שעמדו לפני חכמי התלמוד שהביאו אותם להחליט כך ולא אחרת? שהקב"ה יביא עלינו ברכה ושלום. תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה ובעיקר, שנלמד לקבל את הכלים להביא את הברכה והשלום לתחילת השנה החדשה.

(ראש השנה תשפ"ג)