אמונתה של רוזה רוברטה

יהודים שפינו את גופתה מצאו בתוך אגרוף כף ידה פתק בו נכתבו בעברית המילים "חזק ואמץ"

"לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי… כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי" [תהילים כז']. בהלכות סוכה למדנו כי מצווה זו מתקיימת במינימום ההכרחי. די אם ראשו ורובו של אדם בתוך הסוכה. לפיכך, מספיקה סוכה של 7 על 7 טפחים על מנת לצאת ידי חובה. סוכה מינימאלית זו יכולה לכלול 3 דפנות בלבד וגם זאת, בעזרת דין "לבוד". כלומר, שדופן הסוכה תכיל חבלים מתוחים שיש ביניהם הפרש של פחות משלושה טפחים.

לפי הלכות אלה, ברור שהסוכה היא המקום האחרון שאפשר לקרוא לו 'מקום מבטחים', ובכל זאת נאמר "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה …" ובלשונו של הרב קוק: "איך יוכל בניין של שתיים [דפנות] כהלכתן והשלישית אפילו טפח, להיהפך למבצר ומגן נגד כל צר ואויב?". אלא, לדבריו, הסוכה מגלמת את 'ענני הכבוד' – דבר ה' יקום לעולם! – ישנם מבצרי הגנה שכלפי חוץ נראה שאין חזקים מהם, אולם לאמיתו של דבר זוהי הגנה מדומה. לעומתם, הסוכה נקראת בזוהר 'צילא דמהימנותא' – צל האמונה. אי אפשר לפגוע בחומה הבצורה של הסוכה, כיוון שהסוכה מבטאת את האמונה בקיום הנצחי של עם ישראל, כדבר ה'.

לא הסוכה עצמה מגנה על היהודי אלא האמונה בה'. הסוכה היא אפוא סמל האמונה [על פי שיעורו של הרב דרוקמן זצ"ל "בצל אורה של הסוכה", בתוך 'לזמן הזה', עמודים 336 – 337].

בחג הסוכות תש"ה מרדו יהודים במחנה המוות אושוויץ- בירקנאו, כנגד כל הסיכויים. דלים בכוחם, אך עשירים באמונתם ובעוז רוחם גמרו אומר למרוד בצורר הנאצי מתוך מחשבה שיוכלו לנצח את השטן עצמו במאורתו.

אנשי ה"זונדרקומנדו" [=יחידות עבודה מיוחדות של יהודים שטיפלו בגוויות הנרצחים] הקימו מחתרת שהתפרסה על פני שלושת המחנות באושוויץ: מחנה האסירים, מחנה ההשמדה – בירקנאו, ומחנה העבודה.

בקיץ 1944, בעת שילוח יהודי הונגריה למשרפות המוות, היו כ-1,000 יהודים בזונדרקומנדו. לאחר רצח רוב יהדות הונגריה, החלו הנאצים לצמצם את מספר אנשי הזונדרקומנדו. הללו הקימו מחתרת שחברה למחתרת אחרת אשר פעלה במחנה העבודה שבאושוויץ.

חברי המחתרת הצליחו להגניב אבק שריפה במיכלי מזון בעלי תחתית כפולה. מיכלי המזון וחומר הנפץ הוכנו במפעל הנפצים 'אוניון' הסמוך, בידי יהודים שעבדו במקום. הללו הגניבו את חומר הנפץ בחשאי לידי אסירות יהודיות שעבדו במחלקה אחרת במפעל. האסירות העבירו אותם למחנה האסירים באושוויץ לידי רוזה רוברטה. רוזה, שהייתה ככל הנראה הרוח החיה בין מחוללי המרד העבירה את חומר הנפץ בתחתית כפולה של מיכלי אשפה לבירקנאו. התוכנית הייתה – להקיף את כל 4 המשרפות ['קרמטוריום'] שבבירקנאו בחומר נפץ ולפוצץ אותן ביום פקודה. בנוסף, השיגו חברי המחתרת כמה כלי נשק מפרטיזנים שהיו בסביבה. עקב הלשנה לא הספיקו חברי המחתרת להשלים את משימתם. הם הספיקו להקיף רק קרמטוריום אחד בחומר נפץ. בגלל ההלשנה החליטו המורדים לפעול לפני הזמן המתוכנן.

אין יודעים מה ארע בדיוק, כיוון שכל המורדים נתפסו ונרצחו בידי הנאצים. בין הנרצחים היו רוזה רוברטה וזלמן לונטל איש הזונדרקומנדו שהצפין רשימותיו בתוך צנצנת ומרשימותיו אנו למדים על שהתרחש.

משרפה מס' 4 הוצתה ופוצצה. יהודים רבים שעמדו בתורים לגילוח ולכניסה לקרמטוריום, פתחו בריצה מהירה לעבר הגדרות שהקיפו את המחנה. למרות מה שנראה ככישלון, הצליחו המורדים במשימה המרכזית. הרצח ההמוני במקום הופסק. כחודשיים אחר כך נסוגו הגרמנים מן המחנה. בנסיגתם פוצצו הגרמנים את שלושת המשרפות הנותרות.

גבורתה של רוזה רוברטה –

רוזה, הצעירה שיכולה הייתה להציל את עצמה בזכות תפקידה, החליטה להצטרף למחתרת והייתה אחת ממנהיגי המרד. היא הכירה וידעה היטב את שמות כל אנשי הקשר של המחתרת. הגרמנים הגיעו אליה, לאחר מאמץ חקירתי רציני בקרב עובדי המפעל. הנאצים עינו אותה בעינויים קשים, במטרה להוציא ממנה פרטים ושמות, אך רוזה לא נשברה ולא הסגירה שום שם!

רוזה האמיצה ושלוש חברותיה הוצאו להורג בתלייה בפומבי, ב–6 בינואר 1945. זו הייתה ככל הנראה ההוצאה להורג האחרונה בבירקנאו. רוזה וחברותיה אמנם מתו, אך רוח הגבורה והאמונה שלהן ניצחה. לפני שמתה, הספיקה רוזה לומר את המילה 'נקמה'. היהודים שפינו את גופתה מצאו בתוך אגרוף כף ידה פתק בו נכתבו בעברית המילים "חזק ואמץ".

Yaakovspok1@gmail.com

(סוכות תשפ"ד)