טורבו של עוצמה רוחנית

רבנים, גבאי בית הכנסת, אחיי ואחיותיי היקרים!

אבקש לשתף בפער עמוק וצורב שאני חשה בין המתח הנפשי, הדאגה והקריאה לניצחון ולתקווה, המאפיינים את התנהלותנו היומיומית בימים אלה, לבין ביטויים בתפילה.

אנו כעם, וכך כל קהילה ומשפחה, נתונים בצרה גדולה ומגיעים לבית התפילה לתמוך זה בזה, להתלכד ולהתפלל, ועם זאת, נדמה שבהגיע השעה, רובנו מהססים, ציניים ונעצרים מלפנות לבורא העולם בתחינה לשנות את סדרי המציאות! מדינתנו סובלת סבל עמוק, אחינו נרצחו, ילדינו/בני זוגנו/נכדינו מצויים בסכנת חיים, ואנו משלבים פרקי תהילים בתפילה ואומרים את התפילה לשלום החיילים, השבויים והנעדרים ועניין מפרשת השבוע, אבל לא זועקים! אני פונה אל כל אחד ואחת מכם בקריאה אישית, של בת לעם ישראל החבול והנאבק וכאם לארבעה חיילים (2 בנים, כלה ובת): התפללו עם כל הלב!

כולנו יודעים שלתפילה כנה לבורא עולם יש עוצמה בוקעת רקיעים, בידינו נשק אטומי של ממש! בהיכנסכם לתפילה, בבית ובבית הכנסת, ראו עצמכם כשליחי ציבור העומדים נרעשים לפני יושב תהילות ישראל, והרעידו במילותיכם את אמות הסיפים! הביטו בפסוקים הנפלאים, בפרשות המספרות את מאורעות חיינו עכשיו, במשמעות דברי הנביאים, בשער הדמעות שנפתח, בעוז הרוח, באמונה ובתקווה הנטועים בלבבות המחפשת מוצא ומימוש במציאות, וכוונו למגר את הרשע והתופת סביב. חשבו על אלו הזקוקים כעת לכל העוצמה הרוחנית שלנו (שוו בדמיונכם פרצוף אחד של חטוף או חטופה…), דמיינו את ילדכם תלוי במאמצי השכנוע האישיים שלכם לשחרורו. הודו וממשו את הקשר בן אלפי השנים שלנו עם אבינו שבשמיים!  אנשי נינווה ידעו לעשות זאת, והיכן אנו??

כמוכם, עומדת אני מול יוצרי בהודיה, בבקשה, בתחינה ובתביעה, ואני וזקוקה לגיבוי שלכם, להפעלה מקסימלית של הלב, הריאות, הנשמה, לטורבו של עוצמה רוחנית! אנו יכולים לשנות מציאות בתפילה, ואל נירדם במשמרת וניפול ל"דקלום", לשיח מונוטוני ומוסח עם הא-ל הכל יכול. אל ניתן יד לתפילה שקטה, נעימה ומורגלת. ה' מחכה שנתכוון. שעת מבחן היא לנו. אל נחמיץ את השעה. הבה נתעורר מן המילים שנתנו אבותינו בפינו. נראה לו שאנחנו כאן מאוחדים ומצפים, ויחד נקרא ללא פשרה, יום אחר יום, בעוז וענווה:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּר חַיֵּינוּ, מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר. נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקֻדּוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ!

(וירא תשפ"ד)