בכי בראי הזמן

במפגשי יוסף עם אחיו הוא בוכה שלוש פעמים. בפעם הרביעית הוא כבר נופל על צווארי אביו: "וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו".

התבנית הספרותית הכוללת בתוכה את בכיו הדרמטי של יוסף, זהה בכל המקרים: לפני כל בכי קדם אירוע המהווה גורם מזמן לבכי. מייד יבואו תיאור האיפוק של יוסף, פרישה ובכי. לאחריו ישוב יוסף לאחיו ויבצע פעולה חדשה המעצימה את הדרמה. שיאים אלו של איפוק, בכי ופעולת תגובה, מהווים מעין צמתים ל'מפת דרכים' בסיפורי יוסף ואחיו עד התגלותו אליהם. בצמתים אלו ממשיכה העלילה הסבוכה להתפתח לכוונים חדשים. האיפוק של יוסף שגרם לו לבכות במסתרים, הוא האיפוק בצורך להתגלות לאחיו. ניתוח ספרותי של צומתי הבכי חושף את תוכניותיו של יוסף. מתברר, שלסבלנות האין-סופית שלו יש 'מטרות על' ברבדים שונים ומשלימים: ברובד הסיפורי, ברובד החזוני ובעיקר במאמציו לממש את חלומותיו.

בכי ראשון: בירור העבר

הטריגר: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו… ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד… והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם"

הבכי: "ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם"

התגובה: "וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם"

הזמן: עבר

ברמה הסיפורית, ליוסף חסר מידע רב. מי אשם במכירתו? האם אביו יודע? האם אביו חי? ועוד שאלות. והנה מתחיל להיפתח צוהר למה שקרה שם בשל תושייתו וחוכמתו. הגורם לבכי אינו רק הבעת תחושת האשמה בקרב האחים, אלא הגילוי המפתיע שנושא מכירת יוסף מעסיק אותם תדיר. יוסף מגלה אומנם מה התרחש שם באותו יום מר ונמהר, אבל הוא מגלה לשמחתו כי אחיו מסבירים מאז כל צרה הבאה עליהם כתגובה אלוקית וכעונש על מכירתו. אין בפסוקי המקרא אף עדות מילולית הקושרת את האשמתם כמרגלים לבין מכירת יוסף, למעט הפענוח הפסיכולוגי שהצעתי כאן.

יוסף צריך לגלות מה יעשו אחיו כעת אם יעמדו באותה הסיטואציה של מכירתו

בכיו של יוסף הוא תגובה לשיחות שהוא שומע בהווה, אבל מתייחסות לזמן עבר. התגובה המוזרה של יוסף, אסירת שמעון לעיניהם, נועדה לדעתי לחזק את מסקנתם של האחים בשל תפקידו של שמעון במכירה. "את שמעון הוא השליכו לבור, הוא שאמר ללוי 'הנה בעל החלומות הלזה בא'. 'ויקחוהו וישליכו אותו הבורה', אמרו (בראשית רבה פד, טז): 'ויקחהו' כתיב זה שמעון. ואימתי פרע לו 'ויקח מאתם את שמעון'" (מזרחי רא"ם, על אתר).

בכי שני: ומה עכשיו?

הטריגר: "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו… וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו"

הבכי: "ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה… וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם"

התגובה: "ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו… ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן"

הזמן: הווה

"ובפעם השנית נאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה. ואחרי כן נאמר וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם. לזה אמר הכתוב כי הפעם הזאת נתמלא עליהם רחמים יותר מהראשונות..." (עקידת יצחק, בראשית שער ל). יוסף אינו בוכה על גילוי מעשי העבר, אלא בשל בנימין אחיו, שקרא לעשרת בניו בשמות המזכירים לכולם את היעלמותו של יוסף אחיו הבכור. יוסף מגלה מידע עכשווי על אודות  משפחתו הגרעינית. בנימין אינו קשור לחלומות ולמכירה. יוסף מגלה כי משפחתו לא התפרקה, ולבנימין לא התנכלו. בזמן הבכי בחדרו, הוא ממשיך בתוכניתו. הוא צריך לגלות מה יעשו אחיו כעת אם יעמדו באותה הסיטואציה של מכירתו – האם הלקח נלמד? בקור רוח הוא יוצא מחדרו ופוקד על עבדיו 'להפיל בפח' את אחיו.

בכי שלישי: האם הלקח נלמד?   

הטריגר: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו…"

הבכי: "ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו… ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה"

התגובה: "ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה… מהרו ועלו אל אבי ואמרתם"

הזמן: עתיד

התחייבות יהודה להיות עבד בעתיד חלף בנימין, גרמה ליוסף להתגלות. חלום האלומות התברר כממשי למעט עניין אחד – אביו לא היה בין המשתחווים. "'ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים'. רצונו לומר, כי רצה להתאפק ולהביא את יעקב לקיים 'השמש והירח (והכוכבים כורעים) ומשתחווים לי'" (משך חכמה). אבל כל האירועים מתכתבים עם "ונראה מה יהיו חלומותיו"! לפני מות יעקב מספר לנו המקרא כי: "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה", את הצעד הזה תכננה השכינה ולא יוסף. הטריגרים לבכי בזמני עבר, הווה, עתיד, סוגרים את מעגל הזמן. שוב מתברר כי יוסף חולם, פותר ומגשים!