"הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א-י). מהי אותה התחכמות?
הרמב"ן מסביר זאת כשהוא משתמש באחת מעובדות החיים. אנשים אומרים דבר אחד ומתכוונים לדבר אחר. משקרים בדרך מתוחכמת. כך נהג פרעה. הוא אמר לבני עמו על בני ישראל "הבה נתחכמה לו", ומייד עבר לביצוע. אין במקרא הוכחה כתובה שהמצרים הכריזו על שינוי במעמדם של בני ישראל מאזרחים לעבדים. עם זאת, בפועל כך עשו. התורה היא שמגלה לנו כי מדובר בְּעַבְדוּת, בכך שמשתמשת בַּפֹּעַל עבד – "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך", "עבודה בשדה", "אשר עבדו בהם" ועוד.
הרמב"ן מסביר כי מדובר בתהליך הדרגתי. פרעה לא יצא נגד עם ישראל באופן חזיתי ומיידי. תחילה הטיל עליהם יותר מס, אחר כך חייבם בעבודה קשה, ורק בשלב השלישי שיסה בהם את שוטריו. כך נהג גם בעניין השלכת ילדי ישראל ליאור. ניסה לעשות זאת בחשאי, באמצעות המיילדות, על מנת שלא ייראה כרוצח ילדים. רק כאשר המיילדות לא נשמעו לו, קרא בגלוי לעמו: "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו". הוא הסית את עמו נגד בני ישראל בקצב איטי אך מתמיד. כך עובדת תעמולה. כך עובדת הסתה. כך עבדה עלילת הדם האנטישמית. כביכול, לא את היהודי חיפשו, אלא רק את אותו אדם שרצח ילד למטרת אפיית מצות.
הנאצים פעלו בשיטת הסלאמי המפורסמת. צעד אחר צעד דחקו את רגלי היהודים מהחברה. תחילה מהעסקה במנגנון הציבורי, המשך בהרחקת הילדים מבתי הספר ועד 'אריזציה' מוחלטת – גניבת הרכוש היהודי. היהודי הפך 'רחוק מן העין – רחוק מן הלב' והדרך להשמדה הייתה סלולה. בהולנד נפתחו מחנות עבודה ליהודים 'מובטלים' כביכול. אחר כך נאמר להם כי יועסקו בגרמניה. הם התלבשו במיטב בגדיהם, וכולם רכשו כרטיסי נסיעה ברכבת שלקחה אותם היישר לאושוויץ.
לפי הרמב"ן, צריך להיזהר היטב ממכבסת מילים
אפילו שם, במחנה הנורא, לא הבינו מה קורה. במשפט אייכמן נשמעה העדות הבאה:

" – אתה זוכר שיחה עם רופא הולנדי? – כן, רופא יהודי זה היה טרי. כלומר, הוא בא מוסטרבורק [מחנה בהולנד] ושאל אותי: 'תגיד, קולגה, מתי אראה את אשתי וילדיי?' שאלתי אותו: 'מה סיבת השאלה הזאת?' הוא ענה: 'אמרו לי אלה ברמפא בבירקנאו, כי הכשירים לעבודה הולכים למחנה נפרד בו יקבלו טיפול טוב יותר. אחרי שבועיים יהיה מפגש מסוים עם המשפחות לזמן מה'. הוא שאל אותי מתי יהיה המפגש ואיך יהיה המפגש. – סיפרת לו שאין מפגש עם המשפחות? – סיפרתי לו את האמת ואחר כך הצטערתי. – מה הוא אמר לך? – ענה לי: 'לא פלא שהגרמנים מאשימים את היהודים בסיפורי זוועה. זה בלתי אפשרי מה שאתה מספר'. הראיתי לו את הקרימטוריום, שהיה כ-300 מטר מהמחנה שלנו ושאלתי אותו: אתה רואה את הבניין הזה, מה זה? הוא אמר לי זאת מאפייה… – מה קרה לו אחר כך? – כעבור שבועיים נפגשתי איתו במקרה… הוא אמר לי: 'קולגה, אתה צדקת, זהו רצח!" (ד"ר אהרון ביילין, עדות במשפט אייכמן).
כך עובדת תעמולת השקר הערבית נגדנו גם היום. מדברים על 'פתרון שתי המדינות' מבלי לומר "שתי מדינות לאום – יהודית וערבית". כוונתם האמיתית – מדינה אחת נקייה מיהודים, והשנייה – מדינה שתקבל לתחומיה את כלל 'הפליטים' הערבים – כ-5 מיליון נפש. למעשה, זו תהיה מדינה אחת 'מהנהר ועד הים' – מדינה ערבית בה היהודים יהיו מיעוט, אם בכלל.
לפי הרמב"ן, צריך להיזהר היטב ממכבסת מילים. פרעה נמנע מלקרוא לילד העברי בשמו, ונגרר לכך רק כאשר בני עמו כבר סברו שזה או הם או העם העברי. השיח המסתיר הוא פסול ומסוכן. צריך לקרוא לילד בשמו.
Yaakovspok1@gmail.com