יעקב ספוקויני"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" [שמות, יג- יז] – פרשתנו היא האפוס הגדול על לידתו של עם ישראל ויציאתו מאפילה לאורה, תוך כדי מאבק הרואי ועזרה אלוקית מהדהדת. למרות כל זאת, הפסוק הראשון בפרשה עוסק דווקא בפרעה: "ויהי בשלח פרעה את העם".
אברבנאל תמה על כך: "למה אמר 'ויהי בשלח פרעה את העם' והיה ראוי שיאמר 'בצאת ישראל ממצרים ולא נחם אלוקים' ומה לו עתה להודיע ששלחם פרעה, כי זה כבר נאמר למעלה שיצאו ברשותו וגורשו ממצרים?".
נחמה ליבוביץ' מוכיחה כי בכל הפרשות העוסקות בשעבוד מצרים קיימת הנגדה ברורה של הכתובים בין פרעה הסרבן ובין הקב"ה, השולח את משה ובפיו בקשה אחת: "שלח את עמי!". פרעה מסרב פעם אחר פעם ואומר בין היתר: "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". כלומר, יש פה עימות בין ה' הדורש לשלח את העם, ובין פרעה המסרב לשלח. לפיכך, ההכרזה שבראש הפרשה, "ויהי בשלח פרעה", היא הכרזת הניצחון הברורה של ה'. וכך נאמר, כביכול בשם ה', בשמות רבה: "אמר להם: אתם אמרתם וגם את ישראל לא אשלח ואני אמרתי 'שלח את עמי' – נראה דברי מי עומדים ודברי מי בטלים?!…".
הבריטים עשו כל טעות אפשרית. לא זו בלבד שלא אפשרו למעפילים לעלות ארצה, הם העמיסו אותם על אוניות גירוש לגרמניה
ההיסטוריה חוזרת על עצמה. סיפורה של האונייה 'אקסודוס' לא היה מתנפח למה שהתרחש בפועל
אלמלא סרבנות הבריטים. מלכתחילה תוכנן מסע האונייה, שכינויה העברי היה "יציאת אירופה תש"ז", יותר כמסע הסברה והתרסה נגד המשך שלטון הבריטים בארץ. שם האונייה נבחר כחלק מהמאמץ הציוני להוכיח את הקשר שבין עם התנ"ך לבין ארץ התנ"ך. על סיפון האונייה שהו יותר מ- 4,500 בני אדם, רובם ניצולי שואה שנאספו ממחנות 'העקורים'.
הבריטים היטיבו 'לשחק' את תפקידם האכזרי. אוניות ומטוסים בריטיים רדפו אחר האונייה כל הדרך מנמל סט שבדרום צרפת ועד לנמל חיפה. חיילים בריטים תקפו את האונייה ברימוני גז מדמיע מול חופי הארץ. במהלך ההשתלטות ירו על נוסעיה החפים מפשע. שלושה מעפילים נהרגו מאש הבריטים. מסע האונייה ותלאותיה סוקרו בהרחבה בתקשורת העולמית. זה בדיוק מה שרצו המארגנים.
העיתוי שנבחר לצאתה של האונייה מצרפת לכיוון ארץ ישראל לא היה מקרי. באותה העת, קיץ תשע"ז (יולי 1947), שהו בארץ כמה מאנשי ועדת אונסקו"פ – הוועדה המיוחדת לעניין ארץ ישראל מטעם האו"ם. להמלצות הוועדה היה משקל מכריע בהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר. כאשר נגררה האונייה לנמל חיפה ונוסעיה הורדו בכוח לאוניות גירוש, צפו במחזה שניים מחברי הוועדה: היו"ר אמיל סנדסטרום משבדיה וולדימיר סימיץ' מיוגוסלביה. אנשי הסוכנות היהודית דאגו לכך שהשניים יצפו במתרחש. יתרה מכך, הם הגיעו לנמל חיפה בדיוק כאשר פונו ההרוגים מן האונייה. השניים עלו לסיפון ושוחחו עם המעפילים.
קשיות ליבם של הבריטים כלפי ניצולי השואה עשתה רושם כבד. הבריטים, במאבקם במעפילי אקסודוס, עשו כל טעות אפשרית. לא זו בלבד שלא אפשרו למעפילים לעלות ארצה, הם העמיסו אותם על אוניות גירוש ושילחו אותם לגרמניה, לאזור שבשליטת בריטניה.
הייתה זו אטימות מבית מדרשו של פרעה שהקשיח את ליבו ולא שילח את בני ישראל מארצו. 'פרעה הבריטי' אטם את ליבו בפני אלפי שרידי השואה ולא אפשר להם להגיע ארצה. בכך תרמו הבריטים במו ידיהם ליצירת הרוב הדרוש בוועדה (8 מול 3), ואחר כך בעצרת האו"ם להחלטה על הקמת מדינת היהודים. כמו ביציאת מצרים, כך ביציאת אירופה, מתאימים דברי המדרש הנ"ל. אתם אמרתם 'ספר לבן', ואני אומר אתחלתא דגאולה – "נראה דברי מי עומדים ודברי מי בטלים?!…"
כמה נכונים גם היום דברים אלה. 136 חטופים שמוחזקים בתנאים קשים בידי הרשעים של ימינו, אנשי חמאס. נתפלל לה' שאף הם ייגאלו בידי מי שהוציאנו ממצרים.
