סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם וכיצד ניתן לטלטל חפצים בשבת במקום שאין בו עירוב?
תשובה: בשבוע שעבר כתבנו על החובה להקים עירוב כשר במחנה הצבאי, כל עוד הדבר אינו כרוך בסכנה ביטחונית או בטיחותית. כאשר לא הוקם עירוב כהלכה, אסור להוציא חפצים מרשות היחיד, ובכלל זה אוהל, מבנה או כלי רכב, אל המרחב הפתוח. ברוב המוחלט של המקרים, איסור זה הוא מדברי חכמים, משום שהשטח הפתוח נחשב "כרמלית" ולא רשות הרבים מן התורה.
אומנם, קיימות כמה דרכים שבהן ניתן להקל ולהעביר חפצים מרשות לרשות במהלך השבת. ראשית, פשוט וברור שכל ציוד הנצרך לצורך מבצעי, בדגש על הנשק האישי – מותר להוציאו ולהעבירו כרגיל. בזמן מלחמה אסור לחייל בשום פנים ואופן להוריד מעליו את נשקו, ועל כן מותר לצאת מרשות לרשות כאשר הנשק תלוי על גופו.
חייל שנדרש לשאת לצורך מבצעי גם אפוד ובו ציוד צבאי נוסף (מחסניות, מים לשתייה וכן הלאה), רשאי להוסיף לכיסי האפוד גם ציוד נוסף כמו סידור תפילה או חומש. תוספת כזאת נחשבת ל"ריבוי בשיעורים" באיסור דרבנן: הוצאת הציוד הצבאי מותרת משום פיקוח נפש, והחייל רק מוסיף לציוד שהוא מוציא בלאו הכי גם פריטים אחרים. החפץ חיים בספרו "מחנה ישראל" (שנכתב לחיילים יהודים שגויסו בכפייה לצבא הצאר הרוסי, ועל כן הרבה מן ההלכות שנפסקו להן אינן רלוונטיות לחיילי צה"ל) כתב להקל בעניין זה, וכמה מפוסקי הזמן הסכימו לדבריו ואף הוסיפו ש"אגד כלי – שמיה אגד", כלומר כאשר כל החפצים מצויים יחד בתיק אחד או בכיסי אפוד אחד, ניתן להקל ולטלטל את הכל גם במקום שאין בו עירוב (ראו על כך בהרבה בספר תורת המחנה, פרק מ"ד תשובה י"ב).
קולא נוספת שעליה ניתן לסמוך היא הוצאה "בשינוי", שלא כדרכו בחול. כך, למשל, ניתן להניח סידור או חומש בין החולצה לגופייה, ולא לשאת אותם בידיים. היות שכפי שהוסבר מדובר על הוצאה לכרמלית, שאיסורה מדרבנן, הרי שאם הפעולה מתבצעת בשינוי, הדבר מוגדר "שבות דשבות" – איסור דרבנן בשינוי. בשולחן ערוך (או"ח, ש"ז ה') נפסק ש"שבות דשבות" הותר לצורך מצווה, ולדעת רבים מן הפוסקים האחרונים, גם הוצאת חפצים בשינוי במקום המוגדר "כרמלית" – בכלל היתר זה. על כן, מסתבר שכדי שניתן יהיה להתפלל או ללמוד במהלך השבת, ניתן לסמוך על קולא זו ולהוציא את החפצים בשינוי (תורת המחנה שם, תשובה י"א).
דרכים נוספות להוצאה מסוג זה הן הוצאה על ידי שני אנשים, או הנחה של החפץ על "מקום פטור". פרטי הדין בזה מרובים, ומבוארים אף הם בתורת המחנה (שם, תשובה י').
החזון אי"ש (או"ח, ק"ג י"ט) חידש קולא נוספת, שגם היא מעשית מאוד במציאות בשטח. לדבריו, מותר להעביר חפצים מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת דרך כרמלית, אם הולכים בהליכה רצופה ובלי עצירה כלל. החזון אי"ש ראה בכך יישום נוסף להלכה שהוזכרה בדבר "שבות דשבות": העברה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים בלי לעצור אסורה מדרבנן בלבד, ואם מדובר על כרמלית, ולא על רשות הרבים מן התורה, הרי זה שבות דשבות שניתן להקל בו לצורך מצווה.
נשאלנו כמה פעמים בעת האחרונה אם מותר להעביר ספר תורה בשבת ממתחם פלוגתי אחד למתחם פלוגתי אחר, כאשר במקום לא הותקן עירוב. המתחם הפלוגתי הוא רשות היחיד (כגון שכל פלוגה ממוקמת בתוך מבנה בשטח רצועת עזה, או שהוקם עירוב סביב כל מתחם פלוגתי), אך כדי להגיע למתחם פלוגתי שכן, נדרש לעבור דרך כרמלית. מפאת החשיבות הרבה בקריאת התורה במהלך מלחמה, שיש בה כדי לחזק ולהעצים את רוחם של הלוחמים, השבנו שניתן לסמוך על דברי החזון אי"ש: ספר התורה יינטל ממתחם אחד ויועבר בהליכה רצופה ובלי עצירה למתחם השכן, כך שבשתי הפלוגות ניתן יהיה לקיים קריאת התורה כהלכה.
