יעקב ספוקויני"דבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" [כה, ב]. מהי טיבה של לקיחה זו? פירש רש"י שמדובר בשלוש תרומות שהן נדבה. שואל 'העמק דבר', הרי הלכה פסוקה ברמב"ם בהלכות בית הבחירה, שהכול חייבים לבנות את בית הבחירה בדיוק כפי שהיו חייבים לבנות את המשכן במדבר. אם כך, לקיחה זו איננה נדבה ואיך כרך הכתוב נדבה עם לקיחה שהיא חובה? והוא משיב, כי הכתוב אומר, אם יהיו מספיק נדבות מוטב, ואם לאו, יש לגבות את הדרוש בכפייה. כלומר, הכול תלוי בציבור.
לפי זה ניתן להבין שאלה אחרת בפרשה, כפי שמובאת במדרש רבה: מפני מה בכל הכלים כתוב 'וְעָשִׂיתָ' בלשון יחיד ובארון כתוב 'וְעָשׂוּ' בלשון רבים? אמר ר' יהודה בר שלום: "אמר לו הקב"ה יבואו הכול ויתעסקו בארון, כדי שיזכו כולם בתורה". כלומר, יש פה הדגשה כי התורה והארון הן מצוות הקשורות לכלל ישראל. לכן, מוטל על הכלל להיות שותפים במצוות אלה. מוסיף על כך העמק דבר, כי " כוח הארון שהוא התורה וכוח המזבח החיצון שהוא העבודה, נישאים בכל דור ודור ממקום למקום היכן שישראל גולים…אבל השולחן שבו כוח מלכות ישראל ומזבח הפנימי שבו כוח כהונה… אינם אלא כשישראל על מקומם בארץ ישראל". לפי זה ברור שהאידיאל הוא לקיים את המצוות הללו בידי הכלל, בא"י. כשם שבניית המשכן מוטלת על כלל ישראל, כך גם יישוב א"י מוטל על כלל ישראל.
עיקר פרסומו של נתן שטראוס היה בזכות תרומתו להקמת המושבה שהפכה לעיר גדולה – נתניה
חלום הדורות לגאולת ישראל ותקומתה כרוך בתרומות של יהודים אמידים לטובת יישוב הארץ. אחד מן התורמים הללו היה נתן שטראוס. הוא ואחיו איזידור היו שותפים ברשת חנויות הכולבו המפורסמת 'מייסיס' בארה"ב. נתן לא הסתפק במסחר והשקיע מכספו בפיתוח עזרי רפואה ובריאות, כמו פסטור החלב. בהקשר לכך פעל שטראוס להקמת מכון לפסטור החלב ו'תחנות בריאות' גם בארץ. רעייתו לינה הייתה פעילה בהסתדרות הרפואית 'הדסה' אשר שלוחותיה בישראל קיימות עד היום. נתן היה פעיל גם ביוזמות חקלאיות כמו החווה החקלאית בעתלית. אבל עיקר פרסומו היה בזכות תרומתו להקמת המושבה שהפכה לעיר גדולה – נתניה. היוזמים, חברי אגודת 'בני בנימין' – איתמר בן אב"י [בנו של אליעזר בן יהודה] ועובד בן עמי, לימים ראש עיריית נתניה. הם הבטיחו לנתן כי יקראו את היישוב על שמו- נתניה. נתן נעתר והאגודה קנתה את אדמות אום חאלד משייח' ערבי תמורת סכום הגון. מספר חקלאים עלו על הקרקע, השבוע לפני 95 שנים – ח' אדר תרפ"ט [1929].
הימים היו שלהי העלייה הרביעית [1924- 1929] – העלייה ההמונית הראשונה, כ- 80 אלף עולים הגיעו ארצה ושינו באופן דרמטי את אחוז היהודים בארץ. התנועה הציונית שאפה ליצור רצף התיישבותי בעמק חפר. דווקא בשיא העלייה נוצרו שני משברים. האחד, משבר כלכלי שנבע בעיקרו ממשבר בענף הבנייה ויצר מציאות של אלפי מובטלים. השני, משבר לאומי מול הערבים. הללו חששו מאובדן הרוב בארץ ופתחו בפרעות בכל רחבי הארץ- פרעות תרפ"ט.
דווקא על רקע משברים אלה נודעה חשיבות מרובה להקמת נתניה באמצע הדרך בין תל אביב ובין זיכרון יעקב. התגייסותו של נתן שטראוס באה בזמן הנכון, שכן הפתרון למשבר הכלכלי, היה יצירת אלפי מקורות עבודה חדשים, הן באמצעות עבודות יזומות והן באמצעות יוזמה פרטית. יתרה מכך, הייתה זו תשובה ציונית הולמת לפרעות.
נתן שטראוס ביקר בארץ כמה פעמים. תמיד למען מטרות תרומה ועזרה. פעילותו הציבורית אף הצילה את חייו. בשנת 1912 ביקר בארץ יחד עם אחיו וגיסתו. בתום הביקור הפליגו לאירופה, משם תכננו להפליג יחד לארה"ב. איזידור ורעייתו הציעו להשתתף בהפלגת הבכורה של הטיטאניק לארה"ב. נתן בחר לדלג על ההפלגה הראשונה על מנת להשתתף בכינוס הבינלאומי למניעת מגפת השחפת ברומא. איזידור ורעייתו טבעו באסון הטיטאניק ונתן ניצל. לאחר האסון פרש נתן מרוב עיסוקיו והקדיש את חייו לתרומה למען הקהילה בכלל ולמען יישוב א"י בפרט. תרומתו של נתן מעידה על אחדות הגורל היהודי בין יהודים ברחבי העולם ובין יהודי הארץ. זו גם כוונת הכתוב בביטוי 'וְעָשׂוּ', שהכול צריכים לשתף פעולה בבניין הארץ גם בימים אלה מתוך תחושת אחדות לאומית.
Yaakovspok1@ gmail.com
