יעקב ספוקויני"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" [כז, כ].
מדוע נכתב 'ואתה' ולא הוזכר כאן שמו של משה, הרי מתחילת ספר שמות הוזכר משה בכל הפרשות ואילו בפרשת תצווה לא הוזכר שמו כלל? כך שואל בעל הטורים ומתרץ, משום שאמר משה "מחני נא מספרך אשר כתבת [לאחר חטא העגל] אפילו על תנאי, נתקיים בזה". ללמדנו על חשיבות הדברים שיצאו מפי צדיק, אפילו אם נאמרו על תנאי.
באשר למשה רבנו, אין זה הדבר היחיד שמוסתר. אף מקום קבורתו של משה איננו ידוע. רק התאריך בו נפטר – ז' אדר, ידוע לנו. כפי שנאמר במסכת מגילה [יג:] "'הפיל פור, הוא הגורל' תנא, כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח [המן] שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בְּיֶרַח שמת בו משה, ולא היה יודע [המן] שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד". בדרך כלל ז' אדר חל בפרשת תצווה בה לא נזכר שם משה ויש שמצאו לכך סימן לקשר בין "מחני נא מספרך" ובין מועד פטירתו של משה. היו שנהגו להתענות ביום זה ולקרוא בו תיקונים מיוחדים שחיבר הרב שמואל אבוהב מוונציה.
כ-40,000 מיהודי ארץ ישראל התגייסו לצבא הבריטי והשתלבו ביחידות קרביות
הרבנות הצבאית בראשות הרב שלמה גורן זצ"ל קבעה כי ב-ז' אדר יצוין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. ביום זה נערך מדי שנה טקס לזכרם של אלה שאין להם קבר, אך לפחות יש להם יום זיכרון.
אחד מן האירועים הטרגיים של חללים שמקום קבורתם לא נודע הוא המקרה של 'כג' יורדי הסירה' – כינוי לסירה בשם 'ארי הים', של אנשי הפל-ים- פלוגות הים של הפלמ"ח. קבוצה של 23 צעירים בראשותו של צבי ספקטור אשר נשלחה ב 18.5.41 לעבר טריפולי שבלבנון. משימתה הייתה, לפוצץ את בתי הזיקוק בעיר, על מנת למנוע השתלטות גרמנית על מתקנים חשובים אלה. הסירה מעולם לא הגיעה ליעדה, וגורלה לא נודע עד היום. הכ"ג הוכרזו כנעדרים.
פעולה זו הייתה חלק מהמאמץ של היישוב היהודי בא"י לסייע לצבא הבריטי במלחמתו נגד הנאצים. אמנם בתקופת המלחמה היו חוקי 'הספר הלבן' עדיין בתוקף, אך אז הציע דוד בן-גוריון: "יש להילחם בספר הלבן כאילו אין היטלר, ולהילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן." כוונתו הייתה להמשך המאבק בספר הלבן בא"י, באמצעות העפלה והתיישבות, לצד התגייסות למלחמה בהיטלר באירופה.
אלא שהבריטים לא רצו לגייס יהודים כיחידה עצמאית. הם חששו כי ייאלצו לשלם לאחר המלחמה במטבע פוליטי, כפי שהיה במלחמת העולם הראשונה עם מתן הצהרת בלפור. בתחילת המלחמה קבעו הבריטים כי הם זקוקים רק לחיילים עורפיים מעטים. גם גיוס זה הותנה בגיוס שווה ליהודים ולערבים- כדי לא להרגיז את הערבים. כ- 500 יהודים וערבים גויסו ל'חיל החפרים' לחפור קווי הגנה על אדמת צרפת. הבריטים התגאו ב"פלשתינאים האמיצים" – יהודים וערבים ששמו את חילוקי הדעות מאחוריהם והתגייסו למאבק מול היטלר. אלא, שלערבים לא הייתה באמת מוטיבציה להילחם בגרמנים. להפך, מנהיגם, המופתי אל-חוסייני היה מאוהדיו הגדולים של הצורר הנאצי.
בחודשי מאי-יוני 1940, כשהחריפה המערכה באירופה (כניסת איטליה למלחמה ותבוסת צרפת), שינו הבריטים את יחסם זה. גם העובדה כי צ'רצ'יל, אוהד הציונות, היה עתה ראש ממשלה, סייעה לכך. הבריטים היו זקוקים לכוח אדם ואפשרו ליהודים להתגייס בהמוניהם. כ – 40,000 מיהודי א"י התגייסו לצבא הבריטי. עתה השתלבו ביחידות קרביות. המצב החמיר עוד יותר כאשר הגרמנים והאיטלקים כמעט כבשו את כל צפון אפריקה ועמדו בשערי אלכסנדריה שבמצרים. בעיראק נעשתה הפיכה פרו- נאצית. מטוסים גרמנים נחתו בסוריה שתחת שלטון צרפת של וישי. החשש מפני השתלטות גרמנית על סוריה ולבנון גרמה לבריטים לפנות לראשי ההגנה ואפילו לאצ"ל בבקשת עזרה. אנשי 'ארי הים' יצאו אפוא בפעולה מקדימה לקראת פלישת בריטניה לשתי ארצות אלה.
גורלם של ה-כג' נשמר בסוד. איש הקשר עם הבריטים היה דוד הכהן, שסיפר על הורים שעלו אליו לרגל לשמוע על גורל בניהם והוא לא יכול היה לחלוק עמם את דאגותיו מפאת הסודיות שגזרו הבריטים. אנדרטה לזכר ה-כג' הוקמה בהר הרצל בירושלים. נזכיר ונזכור ביום פטירת משה רבנו את מי שמסרו נפשם למען עמנו ומקום קבורתם לא נודע.
Yaakovspok1@gmail.com
