סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה:
עם בוא הקיץ והתחממות מזג האוויר, לוחמים המצויים בתנאי שדה סובלים מזבובים, יתושים ושאר מזיקים. האם מותר להשתמש בחומרי הדברה בשבת? ומה לגבי מריחת "אל-תוש" או תכשירים דומים?
תשובה:
בגמרא במסכת שבת (דף ק"ז) נחלקו תנאים בדבר איסור צידה בבעלי חיים טורדניים: לדעת ר' אליעזר הדבר אסור מן התורה, בעוד לדעת ר' יהושע אין בכך איסור תורה אלא רק איסור מדברי חכמים. הגמרא מסבירה שר' יהושע מגדיר בעלי חיים כאלה כ"דבר שאין במינו ניצוד", כלומר שאין מי שצד אותם לצורך שימוש כלשהו, ולכן אין בהם איסור צידה מן התורה.
אומנם, גם ר' יהושע מודה שאסור להרוג אותם בשבת, משום שאיסור "נטילת נשמה" נוהג בכל בעלי החיים. אלא שגם בנקודה זו, מבואר בפוסקים (ביאור הלכה, שט"ז ט') שהריגת בעל חיים טורדני רק כדי לסלק צער ונזק היא בגדר "מלאכה שאינה צריכה לגופה": ההורג איננו זקוק לבעל החיים המת בפני עצמו, אלא רק מבקש להרחיק את המטרד. לדעת רוב הפוסקים, מלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה אף היא בשבת מדרבנן בלבד. אומנם, דעת הרמב"ם היא שמלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה מן התורה, וכדי לחשוש לדעתו, הפוסקים האחרונים החמירו במלאכה שאינה צריכה לגופה יותר מאשר באיסורי דרבנן אחרים.
אכן, להלכה פסק השולחן ערוך (אורח חיים, שט"ז ט') שאין כל היתר להרוג בעלי חיים טורדניים בשבת, ואולם משמע מדבריו שהתיר לתפוס אותם ולהשליך אותם אם הם עוקצים את האדם וגורמים לו צער. הפוסקים האחרונים דנו בריסוס חומרי הדברה בשבת: יש שפסקו לאור דברי השולחן ערוך שאכן אסור להשתמש בהם כלל, משום שהם נועדו להרוג את המזיקים, והריגה זו אסורה; אך יש שמצאו צד להקל אם איננו מרסס ישירות על אותם בעלי חיים, וביארו שהדבר נחשב "גרמא", כלומר הריגת מזיקים באופן עקיף ולא באופן ישיר.
הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר, אורח חיים ג' כ') סיכם בהרחבה את הדעות השונות והכריע להלכה כי ראוי להחמיר בכך, אך המקל לא הפסיד ויש לו על מי לסמוך. הרב עובדיה מוסיף וכותב, שאם מרססים את חומר ההדברה באוויר הפתוח או אפילו בחדר שיש בו חלונות פתוחים כך שהמזיקים יכולים להתעופף החוצה, הדבר מותר לכל הדעות משום שאין בכך "פסיק רישיה", כלומר אין בכך הריגה ישירה של אותם מזיקים. כך פסק להלכה גם בשמירת שבת כהלכתה.
לעיתים, המטרד מן המזיקים משמעותי עד כדי פגיעה בכשירות המבצעית. כך, למשל, באחד המוצבים בגבול הצפון סבלו הלוחמים ממכה חריגה של יתושים ומעקיצות מעיקות במיוחד. במצבים כאלה, יש להקל יותר ולסמוך על הדעות המקילות בשימוש בחומרי הדברה בשבת. כך הוסבר בתורת המחנה (פרק ל"ז תשובה י"ג; בשמם של הרב דב ליאור והרב אביגדור נבנצל שליט"א): "פשוט שבאם החרקים מטרידים עד כדי פגיעה בתפקוד המבצעי, כגון שאינם מאפשרים שינה לצורך אגירת כוחות לקראת פעילות מבצעית, מותר להורגם, ומכל מקום עדיף שיעשה כן בשינוי, כגון שילחץ על התרסיס ביד שמאל או באצבע שאינו רגיל להשתמש בה".
אומנם, גם במצבים אלה מסתבר שלא הותרו איסורי תורה גמורים. לפיכך, כאשר נשאלתי אם מותר לגורמי בינוי לנסוע בשבת (או אפילו ביום טוב, שדינו קל יותר משבת) כדי לבצע פעולות שאיבה של "מים עומדים", ובכך להפחית את כמות היתושים באותו מוצב, השבתי בתיאום עם רב היחידה שאין להקל בכך ויש לעשות כל מאמץ לבצע את הפעולות ביום חול.
נזכיר, לסיום, שבספר שמירת שבת כהלכתה (פרק י"ד סעיף ל"ה) פסק שמריחת תכשיר "אל-תוש" בשבת – מותרת, ואין בה חשש "ממרח". אומנם, רבים מחמירים שלא למרוח משחה בשבת, אך כאשר מדובר על חומר נוזלי, שמשתמשים בו למניעת צער – הדבר מותר לכל הדעות.
