שאלה: האם חיילים במלחמה רשאים להסתפר ולהתגלח בימי ספירת העומר?
תשובה: במוצאי השבת הקרובה יחול ל"ג בעומר, אך יש הנוהגים להמשיך את מנהגי האבלות של ספירת העומר גם אחריו. במהלך השבועות האחרונים התקבלו ברבנות הצבאית עשרות שאלות הנוגעות לחובת ההקפדה על מנהגי הספירה, בדגש על תספורת וגילוח, במהלך המלחמה.
בשו"ת הרדב"ז (ב' תרפ"ז) כתב: "דאיכא צער בגידול השיער למי שרגיל להסתפר, ולא עדיף האי מנהגא ממצות עשה של סוכה, דקיימא לן מצטער פטור". כלומר, כדרך שקבעו חכמים שהמצטער פטור מן הסוכה – שהיא מצוות עשה מן התורה, כך המצטער פטור גם ממנהגי האבלות בספירת העומר. אחרונים רבים תמהו תמיהה רבה על פסק זה של הרדב"ז, והסבירו שהמצטער פטור מן הסוכה מכוח ההלכה של "תשבו כעין תדורו", ואין דרכו של אדם להתגורר במקום צער. אך מנהגי האבלות בימי ספירת העומר – כל מהותם לגרום צער, ועל כן קשה לומר שהמצטער בגידול שיער או זקן ייפטר ממנהגים אלה!
אמנם, החיד"א (שו"ת יוסף אומץ, סימן מ'; שו"ת חיים שאל, א' ו') כתב ליישב את דברי הרדב"ז, שבוודאי הבין גם הוא שאין לגזור גזירה שווה מהלכות סוכה להלכות אבלות בספירת העומר, וכל כוונתו הייתה שאיסורי הגילוח בספירה אינם אלא מנהג, ועל כן יש להקל בכך במקום צורך. כהבנה זו נקטו גם פוסקים נוספים, בעיקר מפוסקי עדות המזרח, כפי שביאר בהרחבה הרב חיים דוד הלוי זצ"ל בשו"ת עשה לך רב (חלק ח' סימן ל"ט). לכך יש להוסיף את דבריו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (ד' ק"ב), שאם אדם מקיים פגישות מסחריות, ועלול להיגרם לו הפסד אם יתייצב לפגישות אלה כשהוא איננו מגולח – יש להתיר לו להסתפר בימי ספירת העומר.
עם זאת, על אף היתרים אלה, המדיניות העקרונית של הרבנות הצבאית הייתה שלא ניתן לפסוק פסק גורף המבטל לחלוטין את מנהגי האבלות בימי הספירה, גם בזמן מלחמה. חיילים רבים מגדלים זקן גם בשגרה, ובהחלט ייתכן שגם אם נגרמת אי-נוחות מסוימת בגידול הזקן, אין בה כדי להורות באופן גורף על ביטול מנהג שנהגו בו רוב קהילות ישראל. אדרבה, דווקא בעת הזו חשוב לכולנו ולזכור ולהזכיר בכל עת, את הלקח העולה ממותם של תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה. לפיכך, ההנחיה הרשמית הייתה לשמור על מנהגי הספירה גם במהלך המלחמה.
מובן שאם גידול השיער או הזקן מגיעים עד לכדי פגיעה מבצעית, עבור חיילים אלה חובה להתגלח גם בימי הספירה
בד בבד, פשוט וברור שאם גידול השיער או הזקן מגיעים עד לכדי פגיעה מבצעית, כגון חיילים שטענו שעקב התארכות השיער או הזקן הם מתקשים לחבוש קסדה ולקשור אותה כנדרש, עבורם בוודאי חובה להתגלח גם בימי הספירה – מדיני פיקוח נפש. גם במצבים אחרים של צער משמעותי, עד כדי הסחת הדעת מן הפעילות המבצעית, התרנו באופן נקודתי להתגלח. גם במצבים כאלה, הבהרנו שראוי להשתדל להסתפק בגילוח אחד בשבוע, לקראת שבת קודש, ובכך לצרף גם את דעותיהם של מקצת פוסקים (וביניהם גם מנהגו של מורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל) שהתירו להתגלח לכבוד שבת גם בימי הספירה.
לסיום נזכיר, שנשאלנו כמה פעמים האם מותר לשלב קטעי נגינה בפעילויות חינוך ומורשת במהלך ימי ספירת העומר. תשובתנו הייתה שבנושא זה אין להקל. כאשר מדובר על מנגינה שקטה המתאימה לאווירת הימים – הדבר מותר; אך מנגינה שמחה, שעשויה להביא לידי שירה בציבור או ריקודים – אסורה. לפעילויות חינוך ומורשת שונות ישנה משמעות רבה בבניין הרוח ובהעצמת תודעת השליחות והחתירה לניצחון, אך ניתן לקיים אותן גם בלי נגינה, כדי לזכור, כאמור, את מותם של תלמידי רבי עקיבא, ואת המסר לדורות בדבר החובה המקודשת לנהוג כבוד זה בזה.