הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)
לקיחת אנמנזה (ההיסטוריה הרפואית של החולה, מפיו) היא חלק מהריאיון שאותו עורכים רופאים למטופלים. במקרים רבים ניתן להגיע לאבחנה על יסוד אנמנזה בלבד.
מְלֶאכֶת הַכּוֹתֵב היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, כשם שהיו נעשות במשכן. כאשר היו מתאימים את הקרשים זה לזה, היו כותבים אות אחת על קרש זה ואות אחת על הקרש השני וכך ידעו להתאימם זה לזה. פעמים שטעו בדבר, ונצרכו למחוק את האותיות ולכתוב תחתיהן אותיות אחרות, וזוהי מלאכת מוחק, היינו מוחק על מנת לכתוב אותיות אחרות (שבת ק"ג ע"א, רש"י שם).
הכתיבה חיונית לפועלו של האדם. בלעדיה הוא עלול לאבד יכולת לשחזר את ההישגים שכבר הגיע אליהם. לדעת רוב ככל הפוסקים, איסור הכתיבה מהתורה חל בכל השפות (רמב"ם הל' שבת פר' יא, הל' י', שו"ע או"ח סי' ש' סעי' י"א). לדעת כמה פוסקים, רק מי שכותב באותיות הכשרות לספר תורה עובר באיסור תורה, אבל הכותב באותיות אחרות, בלועזית או בעברית באותיות 'כתב' (כתב עגול) – עובר באיסור חכמים בלבד (אור זרוע ח"ב סי' ע"ז).
הרב יהושע נויבירט פירט אילו דברים הם בגדר הכרח ושיש לכתבם בשבת בחדר מיון. א. רישום – מותר לרשם לציין בכתב את הפרטים החיוניים של החולה, מכיוון שרבים מהבאים לחדר מיון הם בגדר חולה שיש בו סכנה או לפחות ספק סכנה, ואי אפשר לדעת מראש מי מהחולים כלול בהגדרות אלו. הפרטים חיוניים כדי לא להחליף בין החולים. אי לכך מותר לרשום את הפרטים הבאים: שם משפחה, שם פרטי, שם האב, גיל, תאריך (ללא ציון השנה) ושעת הקבלה.
מותר לרשם לציין את התלונה העיקרית של החולה, כי זה מקל את עבודתו של הרופא ומייעל את הטיפול בחולה. אם נוהגים לרשום פרטים אלו גם בספר מיוחד, כדי לשמר את העובדות הנחוצות לגבי החולים, יש לדחות זאת אחרי השבת, כיוון שרישום זה איננו חיוני לטפול או לאבחון מיידי של החולה.
מוצע בזה להכין קודם השבת גיליונות שלמים ומסודרים, הכוללים את כל הטפסים האפשריים, ממוספרים במספר אחיד. לפי שיטה זו, מספיק לכתוב את פרטי החולה החיוניים פעם אחת, וכל יתר הבדיקות ניתן יהא לזהות לפי המספר הקבוע לאותו גיליון. דבר זה יצמצם את כמות הכתיבה בשבת, ויתרונו גם בכך שיחסוך זמן בעת הטפול בחולה. כמו כן, רצוי שפרטים כלליים הנכונים לכל חולה, יהיו מוכנים קודם השבת, כגון חתימת הרופא על טופסי בדיקות וכד'.
