פוסט טראומה

לאחרונה פונים אליי להתייעצות בני משפחה וחברים של חיילים ששירתו או משרתים בעזה ושלא נפגעו גופנית, אך מראים קשיי תפקוד והשתלבות בחיים שבעורף. הפונים מתארים עצבנות קיצונית והתפרצויות זעם, קשיי שינה וריכוז, תהליכי קבלת החלטות פגומים וקשיי תפקוד במישור האישי, הזוגי, המשפחתי, החברתי והתעסוקתי.

לאור זאת, אבקש מכולנו להפגין ערנות ומעורבות. מי שהתנהגותו או התנהגות אדם קרוב לו, "מדליקה" אצלו נורה אדומה ונראית כמחבלת בהתפתחותו התקינה – חשוב שיחתור להביאו להתייעצות עם רופא המשפחה או עם מטפל בעל הסמכה בתחום בריאות הנפש (עדיפות לתחום הטראומה). בידינו להציל חיים ואיכות חיים. ערנותנו יכולה להגדיל משמעותית את הסיכויים של יקירנו לשיקום ולהחלמה.

פוסט טראומה – מידע בסיסי

פוסט טראומה היא הפרעה רגשית-תפקודית, המופיעה בעקבות חשיפה ישירה או עקיפה של אדם לאירוע מסכן חיים הקשור במוות או איום במוות, בפציעה חמורה או פגיעה בשלמות הגוף שלו או של אחרים. בדרך כלל לחשיפה לאירוע נלוות תחושת פחד, חוסר אונים או אימה קיצונית.

נהוג למיין את תסמיני הפוסט טראומה לשלושה תחומים: חודרנות (חוויה חוזרת של האירועים), הימנעות (מחשיפה חוזרת למצב דומה) ועוררות מוגברת (חוויה פעילה של סכנה מוחשית). כל הנ"ל "מתורגמים" לפגיעה בשמחת החיים, נטייה לכעסים והתפרצויות בלתי נשלטות, נטייה להסתגרות, קושי להתמיד בעבודה ובמערכות יחסים, חוסר ערך עצמי, תגובות קיצוניות לגירויים שונים הנקשרים עם האירוע ועוד.

פוסט טראומה יכולה להופיע זמן קצר לאחר האירוע, אך גם חודשים או שנים ממועד התרחשותו. התסמינים המתוארים חולפים לעיתים ללא התערבות טיפולית, אך לעיתים יש צורך בקבלת סיוע מקצועי. כיום מוצעים טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים יעילים, כגון שיחות טיפוליות, תמיכה תרופתית, חשיפה הדרגתית לטריגרים מעוררי חרדה ועוד.

הסימפטומים של התגובה הפוסט טראומטית מדגימים ניסיון פעיל לארגן את החוויות הקשות, וראוי שנזהה בהם קריאה לעזרה. עם זאת, תהליך ההפניה לסיוע יכול להיתקל בקשיים ובהתנגדות מצד הנפגע, הכרוכים בהכחשה, בושה, ייאוש ועוד. בסבלנות וביצירתיות נפעל עד להגעה לאבחנה ולטיפול – אם צריך. הנחישות חיונית ומשתלמת!

לתגובות: naomieini1@gmail.com