אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)בעוד עבור כל עם ישראל ראש השנה נקשר כחג של תפוח בדבש, התחדשות ושופינג, עבור חלק מהרווקים מדובר בחתיכת סיוט מתמשך איך שלא הופכים אותו.
המחשבה שהם צריכים עכשיו להתחיל ולתפור לעצמם שש סעודות יכולה לדכא ולבאס גם את האופטימיים שברווקים ואם אתם חושבים שכולם מסודרים ולכולם יש באמת איפה לאכול, אז או שאתם ממש תמימים, או שמעולם לא גרתם בביצה או שאתם תקועים כל כך חזק בסרט שלכם עד שלא נותר אלא לאחל לכם שרק א-לוהים יעזור לכם, כי חוץ ממנו כנראה שכבר כלום לא יעזור.
מאיפה אני יודע את כל זה? מתקופת הרווקות המאוחרת שלי ב'נחלאות'. שבוע לפני ראש השנה התחלתי להבין שכל החברים והגשרים שבניתי עליהם קרסו והתנדפו בזה אחר זה: אחד נמלט כל עוד נפשו בו ללונדון, האחר להודו, השלישי החליט בניגוד גמור לקוד האתי של הביצה להתארח בבית וכך מצאתי את עצמי יושב יום אחד בחדר שלי ומנסה להבין פנינו לאן כאשר המילים היחידות שיכולתי לחשוב עליהן באותו רגע היו: 'יוסטון, ווי האב א פרובלם'.
ואז הגיע שלב ההדחקה שאני ממש זוכר עד היום. נעמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי: 'יאללה, אל תעשו לי טובה.' בעצם אמרתי את זה לקהילה שחשבתי שהיא לא רואה אותי. שאני שקוף בעיניה. שאני כלום. לא רוצים להזמין אותי לסעודות ראש השנה? אחלה לגמרי. אני כבר אסתדר. כאילו מה כבר צריך רווק לסעודת ראש השנה אם לא חלת ויז'יניץ טרייה וכמה סלטים לרדת עליהם. ואם אני ממש רוצה לפנק את עצמי, אז אפשר תמיד לקנות אוכל מוכן. הכול טוב. עברנו את פרעה נעבור גם את זה.
*
אחרי תפילת ערבית הבחנתי בילד קטן, לדעתי לא יותר מבן עשר שמסתכל עליי וניגש אליי בהיסוס. לא הבנתי מה הוא רוצה ומה הוא איבד אצלי אבל זרמתי ושמרתי על נימוס. חייכתי וחיכיתי לראות מה בפיו.
"אבא שלי שואל אם תסכים לבוא אלינו לסעודת שבת".
ככה. באלו המילים. שימו לב, אני חוזר שוב:
”אבא שואל אם תסכים לבוא אלינו לחג." לא אבא מזמין אותך לחג. לא בוא לחג. אלא אבא שואל אם תסכים.
כלומר אני בעצם עושה לו טובה בזה שאני מסכים ונזכרתי בוורט המפורסם על זה שבעצם החסד הגדול ביותר שעשתה רחל אימנו ודווקא לה הקב"ה שמע את תפילותיה היה שהיא נתנה ללאה את ההרגשה שמצד האמת יעקב שייך לה. שהיא לא הכלימה את לאה ונתנה לה את התחושה שהיא בעצם עושה לה חסד.
הרגשתי איך הקב"ה מלטף אותי. איך שאני מפשיר. נעניתי להזמנה שהקלה עליי מאוד. זו הייתה סעודה מופלאה: זמירות שבת, אוכל משובח והכול בניחוח משפחתי.
בסוף אחרי שהודתי לו, שאלתי את בעל הבית ששלח את הבן שלו להזמין אותי:
"תגיד, אבל למה לשלוח את הילד? למה לא הזמנת בעצמך? לא פדיחה לילד?".
הוא ענה לי: "כי רק ככה הילד שלנו יבין שיש עוד אנשים בחוץ ושהגיע הזמן שהוא יפקח את העיניים שלו ויראה אותם. עד ששלחתי אותו, בכלל לא היית במודעות שלו".
רק למקרה ששאלתם איך אפשר גם לפתוח את הלב ועל הדרך להעניק לילדים שלכם את אחת מהמתנות הגדולות ביותר שהם יוכלו לקבל.
בעוד כמה ימים יחול ראש השנה שלושה ימים. יש כל כך הרבה אנשים בעם המדמם שלנו שהיו שמחים לקצת חום ומשפחתיות. העניין הוא שלאנשים האלו יש כבוד בגלל סיבה מאוד פשוטה:
הם לא רואים את עצמם כנחותים מכם משום סיבה. חלקם כנראה מרוויחים הרבה יותר מכם, חלקם הרבה יותר מוכשרים ובכל זאת יש להם אתגר אחד: הלבד.
מאחר שאין סיכוי שהם יזמינו את עצמם, נסו רגע לאתר אותם ולהזמין אותם לארוחה אחת. אולי שתיים.
כי מתי בפעם האחרונה התחלתם את השנה עם תחושת סיפוק כל כך גדולה עד שהרגשתם שאתם עוד רגע מרימים את השמיים?
