סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: כפי שקורה מדי כמה שנים, ראש השנה הבא עלינו לטובה יחול בימים חמישי ושישי, וכך ייווצר רצף של שלושה ימי חג ושבת. חיילים ומפקדים רבים, הן בתפקידי לחימה והן בתפקידים עורפיים, ובדגש מיוחד על חיילי מילואים, שואלים האם במצב דברים כזה מותר לתכנן מראש החלפת משמרות במהלך ראש השנה, כדי להספיק ולהיות לפחות בחלק מן החג בבית בחיק המשפחה?
תשובה: הסוגיה ההלכתית בנידון זה זו היא סוגיית "כל היוצאים להציל חוזרים למקומם" במסכת עירובין (דפים מ"ד-מ"ה), ובמקביל במסכת ראש השנה (דף כ"ג). חז"ל קבעו שמי שהוזעק לצורכי פיקוח נפש בעיצומה של השבת – רשאי לשוב לביתו עם סיום הפעילות, וההסבר לכך הוא "שלא תהא מכשילן לעתיד לבוא": אם לא נתיר לו לשוב לביתו, בפעם הבאה שבה יוזעק בשבת, הוא יחשוב פעמיים האם לצאת.
נחלקו ראשונים ואחרונים מה היקף ההיתר של היוצאים להציל. בדברי פוסקים רבים מפורש שהותרו רק איסורי דרבנן, כגון: טלטול מוקצה, הליכה למרחק של אלפיים אמה מהמקום שבו סיימו את פעילותם וכדומה. לעומתם, יש מן הפוסקים שקבעו שבמידת הצורך הותרו גם איסורי תורה. כך, למשל, כתב רבי יעקב עמדן (מגדולי פוסקי אשכנז במחצית הראשונה של המאה ה-18; שאילת יעב"ץ א' קל"ב), "שהדבר מסור לחכמים לעשות גדר וסייג לתורה", ולעיתים הותרו גם איסורי תורה כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבוא.
בין פוסקי הדור האחרון קיימת מחלוקת-רבתי בהכרעת ההלכה בנושא, ורבים מחשיבים את הדיון כאחד הסבוכים והמורכבים ביותר לעוסקים ברפואה ובביטחון. נכתבו על כך אין-ספור תשובות ומאמרים, ולא נוכל לפרטם במסגרת הזו. גם אני הקטן נשאלתי על כך מאות רבות של שאלות במשך השנים, וביתר שאת לאורך מלחמת "חרבות ברזל". מורכבות ההכרעה נובעת מכך שמצד אחד נסיעה הביתה לאחר משמרת או פעילות ביטחונית איננה נסיעה לצורכי פיקוח נפש כלל ועיקר; ומצד שני כל מי שעוסק באופן אינטנסיבי ברפואה ובביטחון מודע לכך שמדובר על צורך חיוני מאין כמותו, שאם לא נמצא דרכים להקל בו, תיווצר שחיקה משמעותית ביותר, עד כדי החלטה של אנשי רפואה או ביטחון לבחור לעצמם מקצוע אחר. במובן מסוים, החלטה כזאת היא כשלעצמה נחשבת ל"פיקוח נפש".
באופן ממוקד יותר למלחמה הנוכחית – אנשי מילואים רבים נקראו בשנה החולפת להתנדב שוב ושוב לשירות ארוך, מתיש ומסכן חיים, וכדי לאפשר להם "אורך נשימה", רבים סבורים שנדרש להקל בדבר במצבים מסוימים.
מדיניות הרבנות הצבאית שהותוותה על ידי הרב הראשי לצה"ל היא, שבסוגיה הזו אין אפשרות לפסוק פסק גורף, לא להיתר ולא לאיסור. גם בימי שגרה וגם בימי מלחמה אנחנו בוחנים כל מקרה בהתאם להקשר ולנסיבות, ומשיבים לכל שואל באופן פרטני. כך, למשל, נבחן האם מדובר על משרת קבע או משרת מילואים, האם הוא נשוי או רווק, מה תדירות המשמרות שהוא מבצע, כמה פעמים הוא נעדר מביתו בשבת, מה אופק השירות בהמשך וכן הלאה.
שאלה מרכזית נוספת שאותה אנו בוחנים היא האם יש אפשרות לשוב הביתה בלי לחלל שבת באיסורי תורה. כך, למשל, בבתי חולים רבים מופעל מערך הסעות על ידי נהגים שאינם יהודים. בצה"ל הפתרון הזה בדרך כלל אינו מעשי מסיבות שונות, אך באופן נקודתי לעיתים ניתן להשתמש בו. דרך אחרת למשרתים במחנות עורפיים שנמצאים בתוככי הערים הגדולות היא לשוב הביתה באופניים או בקורקינט. כמו כן, לדעת רוב הפוסקים השימוש בחשמל בשבת אף הוא אסור מדרבנן ולא מדאורייתא, ועל כן ניתן להציע חזרה הביתה באופניים או בקורקינט חשמליים, ואף ברכב חשמלי אם הוא אמנם חשמלי לחלוטין, וכלל הנורות וגופי התאורה שבו אינם כוללים נורות להט (קיימת שונות רבה בין הרכבים החשמליים בנושא הזה!).
לאור כל האמור, נשוב ונבחן את שאלת החלפת המשמרות בראש השנה. נסיעה ברכב בשבת היא איסור תורה גמור לכל הדעות, שכן הפעלת המנוע והלחיצה על דוושת הגז כרוכה במלאכת הבערה, וזאת מעבר להפעלת הנורות השונות ברכב שחלקן נורות להט. אך כאשר מדובר על יום טוב, הסכימו רוב הפוסקים שמלאכת הבערה, ואפילו הבערה של אש חדשה, אינה אסורה מן התורה. זאת ועוד, יש שהגדירו את הנסיעה לצורך סעודת חג עם בני המשפחה כ"מכשירי אוכל נפש", שהותרו ביום טוב לחלוטין. בספר תורת המחנה (כרך ג' פרק ס' תשובה ה') הובאו בהרחבה רבה המקורות על כך, אך הוסבר שם בצורה ברורה שאסור בשום פנים ואופן להתיר באופן גורף כל נסיעה ביום טוב, שכן קיימים בדבר ספקות רבים וחששות שונים. עם זאת, ביחס לאיש ביטחון שהוזעק ליחידתו, והוא מבקש לשוב הביתה לאחר מכן, אכן יש מקום להקל ביום טוב הרבה יותר מבשבת.
הדברים הנ"ל אמורים ביחס לכל יום טוב, ונכונים באופן מיוחד ביחס ליום השני של ראש השנה, שאיננו יום טוב מן התורה, אלא תקנת חכמים הקשורה לענייני קידוש החודש. לפיכך, נסיעה ברכב ביום השני של ראש השנה מוגדרת כ"שבות דשבות", כלומר כפעולה שיש שתי סיבות שונות לכך שיש בה איסור דרבנן ולא איסור תורה.
לסיכום, מצד שורת הדין ההלכתית היה מקום להקל לחזור ממשמרת או ממשימה ביטחונית ביום טוב של ראש השנה, ועוד יותר מכך ביום השני של ראש השנה. אף על פי כן, הוחלט ברבנות הצבאית שגם בנושא הזה המדיניות היא שלא לקבוע פסק גורף להיתר או לאיסור, אלא להוסיף ולבחון כל מקרה לגופו. כך, למשל, חיילי מילואים ביחידות עורפיות, שלמעשה נמצאים כמעט בכל יום בבית – יוכלו להתאמץ ולבלות את שלושת ימי החג והשבת בבסיס, ולא יתירו לעצמם נסיעה במהלך החג, ואפילו לא ביום השני. לעומת זאת, במקומות שבהם לדעת המפקדים ישנה שחיקה גדולה של הכוחות, בדגש על חיילים ומפקדים שנעדרו מביתם לתקופות ממושכות מאוד עקב שירות קבע או מילואים, וישנה חשיבות מיוחדת לכך שיבלו לפחות חלק מהחג בחיק המשפחה – בזה אכן יהיה מקום להקל ולהחליף משמרות ביום השני של ראש השנה, אך כאמור תוך בחינת כל מקרה לגופו באופן פרטני וממוקד, ובהתאם לשיקול דעתם של הרבנים הצבאיים ביחידות.
