על חרם שקט

אם הימים הנוכחיים לא מספיק מאתגרים אותנו, אז הגיעה הידיעה שזעזעה את כל הארץ: מנדי בולטון בן ה-13 נפטר במסיבת בר מצווה לאחר שחווה התקף לב. אלא שלאחר מכן סיפר אביו בפוסט מרגש וכואב במיוחד על חרם שעבר מנדי וקרא למודעות בעניין: "הורים, אל תקומו בוקר אחד ותגידו 'לא ידעתי שהילד שלי כזה'". הבנתי שחלק מהפרטים עוד דורשים אימות, ולכן אין בדבריי כדי להתייחס למה שקרה עם מנדי. אני מדבר באופן כללי, כי לצד מנדי ז"ל יש עוד אלפי ילדים שחווים חרם שקט.

מניסיון של שנים רבות כמחנך, אני יכול לומר בוודאות: אין חומר גלם אנושי מדהים, מקסים ומרתק יותר מאשר התלמידים שאני נפגש איתם בכיתה. בלי ציניות. אלא שבאותה הנשימה אני יכול לומר, שיש פעמים שתלמידים יכולים להוציא מעצמם התנהגויות שטניות, זדוניות, גועליות ברמות הקשות ביותר. לא מספיק הטמיעו בהם את התודעה שלמילים יש כוח והם מסוגלים בהבל פיהם לצלק את החברים שלהם לכיתה ולגרום להם לנזק פסיכולוגי בלתי הפיך עד הקבר. ולא, אני לא מגזים. תלמידים יכולים מצד אחד ללטף כלבלב קטן ולהפגין כלפיו חמלה ראויה להערצה, ובו זמנית להעיף מקבוצת הווטסאפ מישהו שלא בא להם טוב בעין ולרצוח לו את הנפש. ככה. באלגנטיות.

כי למרות שהם חוו כבר שש שנות לימוד. שמונה. עשר. אף פעם לא אימתו אותם למול המציאות וצרחו עליהם באוזן אחרי עוד חרם שקט. חרם שקט זה חרם אלגנטי שילדים עושים לחבר שלהם בלי שהמחנך או ההורים שמים לב. הם מדברים איתו כלפי חוץ, אבל בתוך תוכו ותוכם, כולם יודעים שהוא לא באמת רצוי והם לא יקראו לו ללכת איתם לכל מיני פעילויות אחר הצהריים.

אבל אתם יודעים מה הכי מטריף אותי? גזרת ההורים. אז כדי לא להכליל, אכתוב מפורשות: יש הורים מקסימים. הורים בעלי מודעות שיהפכו את השמיים בשביל להנחיל מידות לילדים שלהם. התמזל מזלי לעבוד בשנים האחרונות כולל השנה הנוכחית עם הורים כאלו: קשובים. מכבדים. מכילים ורוצים להנחיל לילדיהם ערכים טובים.

אבל יש גם הורים כמו אבא אחד, שלפני חמש שנים התקשר אליי באחת עשרה בלילה והחזיק אותי על הקו חצי שעה כדי שאשכנע את המורה למתמטיקה להעלות שלוש נקודות לילד שלו, כשבבוקר הילד שלו הוביל חרם על חבר אחר לכיתה. שאלתי אותו: "תסלח לי, אבל זה מה שמעניין אותך עכשיו? הפקקטה שלוש נקודות האלו?!" במקום להבין עניין, הוא התחיל להסביר לי שבשנה הבאה הוא ואשתו רוצים שהבן שלהם יתקבל לאחת מהישיבות התיכוניות היוקרתיות בירושלים, והוא חייב את העלאה הזאת, והוא ישמח לדבר איתי על המקרה בבוקר, מייד אחרי שנסיים את עניין השלוש נקודות.

הורים יקרים, הנה עצה מעשית אחת כדי לדאוג שלא תגדלו רוצחים שקטים בבית: אני יודע שאתם עמוסים ובמצב של הישרדות, ואין לכם זמן לנשום והעבודה רבה, ועד שכבר כן יוצא לכם לדבר עם הילד שלכם זה על מה שקורה אצלו בחיים…

אבל אם תצליחו אחרי השאלה הרגילה, "איך עבר עליך היום בכיתה?" להוסיף שאלה נוספת: "האם אתה מכיר מישהו מבין החברים שלך בכיתה שקשה לו, ואם כן מה אתה עושה בנוגע לזה?" – תדעו שהילד שלכם ייצא קודם כל בן אדם.

וזה הכי חשוב.