סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתמדינת ישראל מצויה במלחמה זה כשנה. מבצע "חיצי הצפון" בעיצומו, וגם התמרון ברצועת עזה יימשך לאורך יום הכיפורים, עד אשר נזכה בעזרת ה' להכריע את אויבינו ולהשיב את כל אחינו ואחיותינו הנתונים בצרה ובשביה. הכלל העקרוני בעת מלחמה הוא לעשות את כל הדרוש, בחזית ובעורף, להכרעת האויב, גם בימי שבת וחג וגם ביום הכיפורים; וכך קבעו חז"ל (שבת דף י"ט): "עד רדתה – ואפילו בשבת".
הצורך להתמיד במלחמה ובהצלת חיים מתיר לא רק את עצם המלחמה, אלא מתיר ואף מחייב במצבים שונים לאכול ולשתות ביום הכיפורים. הימנעות מאכילה ושתייה בעת מלחמה עשויה להוות מכשול להצלחת המשימה ולסכן את חיי הלוחמים. הנצי"ב מוולוז'ין, כאשר הסביר את ההיתר הקיים במצבים מסוימים לאכול בזמן מלחמה מזון לא כשר, כתב: "מותר אתה לא רק כדי קיום הנפש… אבל כאן אפילו כדי שביעה בלי חשבון ודעת, שאין באותה שעה זמן לחשוב בזה שמא יסתכן, וגם שביעה גורם בריאות יתירה הנדרש בעת מלחמה" (העמק דבר, דברים ו' י"א).
בטור שכתבתי בבמה זו לקראת תשעה באב, ציטטתי גם את דברי ספר חסידים, שלמד ממלחמת יהונתן בן שאול במכמש: "כשמקיפים גוים את העיר אין מתענין פן יהיו חלשים ולא יהיו יכולים להלחם. וכן מי שהולך לפדות שבויים לא יתענה שאם יהיה חלוש יתעכב בהליכת הדרך וכן ההולך לעזור ולהציל נפש וכל מי שצריכין ממנו לא יתענה כגון מילדת" (סימן תרי"ח). בעל ה"לבוש" בהלכות יום הכיפורים הדגיש: "שאין האכילה עבירה לגבי חולה שיש בו סכנה, כי אדרבה מצוה הוא לגביה" (אורח חיים, תרי"ח י'), והוסיף על כך הגר"ע יוסף: "במקום חשש ספק סכנה אסור לו להחמיר על עצמו להתענות… ואין בכך מידת חסידות כלל" (חזון עובדיה ימים נוראים, עמוד רפ"ח). חיילים הנדרשים לאכול ולשתות ביום הכיפורים רשאים להוסיף לפני אכילתם תפילה קצרה, שמדגישה שבאכילה זו מקיימים מצווה של ממש – מצוות המלחמה ועזרת ישראל מיד צר.
הלכה למעשה, נדרש כמובן להבחין בין משימות שונות ומצבים שונים. העוסקים בלחימה עצימה בעזה, בלבנון או ביהודה ושומרון, חייבים לאכול ולשתות כרגיל. העוסקים בתמיכת הלחימה לא יצומו כדי לא לפגוע בדריכות ובמוכנות לכל משימה, אך יקפידו לאכול ולשתות "לשיעורים". אכילה "לשיעורים" היא אכילה של כ-30 סמ"ק (שווה ערך לשני קרקרים או ביסקוויט וחצי) בכל תשע דקות. שתייה "לשיעורים" היא שתייה של כ-40 מ"ל (שווה ערך לפקק מימייה צבאית, או חטיף "איגלו"/"שלוק"/"פופייס" שאותם מספקת הרבנות הצבאית ללוחמים לקראת יום הכיפורים) בכל תשע דקות. אם נדרש לאכול או לשתות יותר, ניתן לקצר את השהות בין אכילה לאכילה עד שתי דקות, ואת השהות בין שתייה לשתייה עד 15 שניות.
חשוב לציין שאכילה ושתייה "לשיעורים" ביום הכיפורים מפחיתה מחומרת האיסור, ואולם גם היא אסורה מן התורה, ועל כן יש להקל בכך רק במקום שבו יש צורך מבצעי או רפואי מובהק. בצה"ל פתרון זה של אכילה ושתייה "לשיעורים" נכון ביחס לחיילים המחויבים לשמור על דריכות וריכוז מרביים מצד אחד, אך אינם נמצאים ישירות אל מול פני אויב מצד שני. בכלל זה: 1) טכנאי רכב, כלי טיס או כלי שיט; 2) תורני חמ"ל ומפקדה, שעוסקים בניהול הלחימה, במודיעין ובשאר משימות; 3) מאבטחים ושומרים במחנות עורפיים וכן הלאה.
חיילים שעשויים להיכנס ללחימה רק בהתראה ממושכת, כגון לוחמים בתקופת הכשרה או משרתי סדיר ומילואים ששוהים ביום הכיפורים בביתם, מחויבים לצום כרגיל, אך ידאגו לכך שיהיה להם בהישג יד מאכל ומשקה, כדי שאם יוקפצו למשימה מבצעית דחופה יוכלו לאכול ולשתות.
האוכל או שותה "לשיעורים" מברך ברכה ראשונה. אם לא הסיח דעתו ולא שינה את מקומו מאז שברך בפעם הראשונה, אינו חוזר לברך לפני אכילה או שתייה נוספת. אם אכל כרגיל, ולא "לשיעורים" (או אם ברור לו שאכל "כזית" ויותר בפרק זמן קצר), מברך ברכה אחרונה, ואם אכל לחם, יוסיף בברכת המזון "יעלה ויבוא". השנה שיום כיפור חל בשבת יוסיף גם "רצה", אולם אם שכח אינו חוזר. אם אוכל לחם חייב בנטילת ידיים כרגיל, ואם אוכל לחם בשיעור "כביצה", יברך על הנטילה. מספר חיילים האוכלים לחם ביום כיפור, יימנעו מלאכול יחד כדי שלא תחול עליהם חובת זימון.
חיילים שבשל נסיבות מבצעיות מעריכים שלא יוכלו להשלים את הצום, יעדיפו לאכול ולשתות "לשיעורים" מתחילת הצום, מאשר לצום מספר שעות בתחילתו ואחר כך לאכול כדרכם. בכל מקרה, חייל שאכל או שתה בצום מפני צורך מבצעי, בין שאכל כרגיל ובין שאכל "לשיעורים", אם לאחר מכן סיים את משימתו ומתאפשר לו לצום – מחויב לצום כרגיל עד צאת היום הקדוש.
חייל שנאלץ לאכול או לשתות במהלך פעילות מבצעית לא יקדש על הכוס, ואפילו השנה שיום כיפור חל בשבת.
חייל שאוכל ביום הכיפורים בנסיבות מבצעיות, מתפלל את תפילות היום כרגיל, ואף רשאי לעלות לתורה בשחרית ובמנחה, אך לא יעלה למפטיר במנחה. במידת הצורך רשאי גם לעבור לפני התיבה, אם אין שליח ציבור אחר. אם הוא כהן אינו רשאי לשאת את כפיו בתפילת נעילה, אך למנהג האשכנזים אם אין שם כהן אחר, רשאי לשאת כפיו.
חייל האוכל "לשיעורים" – נחשב כמתענה לכל דבר, ויכול לשמש שליח ציבור ולעלות לתורה ולהפטרה. מניין של חיילים שאינם מתענים יתפללו כרגיל ויקראו בתורה בשחרית ובמנחה, אך את הפטרת תפילת מנחה בספר "יונה" – יקראו בלא ברכות ההפטרה.
חיילים שנאלצים לקצר את תפילתם רשאים לדלג על הפיוטים הנאמרים לפני חזרת הש"ץ או במהלכה, וישתדלו להתפלל תפילת עמידה ולומר "וידוי", ואם יש להם יותר זמן יאמרו גם י"ג מידות. הנאלצים לקצר יותר, יסתפקו באמירת וידוי "חטאו, עווינו, פשענו לפניך", ולא יאמרו את הנוסח הארוך של הווידוי. חייל שמתפלל ביחידות ישתדל לומר וידוי גם בתפילת לחש וגם אחריה, כדי להשלים לאורך היום עשרה וידויים.
יום הכיפורים הוא היום הקדוש בשנה, שבו מתכפרים עוונותינו. ביום זה אנו מצווים לשוב בתשובה שלמה, לערוך חשבון נפש ולפייס את זולתנו. אך מעל לכל ולפני הכל, דווקא ביום הקדוש, ובמיוחד בעת מלחמה, עלינו להתחזק עד מאוד באחדות ישראל ובאהבת חינם, שהן התנאי המהותי והיסודי לכפרת עוונות ולהשראת השכינה.
גמר חתימה טובה לנו ולכל בית ישראל.
