סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתהחל מיומה הראשון של מלחמת "חרבות ברזל", התקבלו על ידי הרבנים הצבאיים, ובמקביל גם ב"קו הפתוח" של ענף ההלכה ברבנות הצבאית, שאלות רבות הקשורות לטהרת המשפחה בעת מלחמה. בעוד נושאים שונים שעליהם נשאלנו לאורך המלחמה, קיבלו מענה סדור בקובצי ההלכה הרבים שהפיץ ענף ההלכה, הרי שבכל הנוגע לשאלות בטהרת המשפחה נמנענו מלפרסם ומלהפיץ ברבים הלכות פסוקות. בחרנו להותיר את הדברים להתייעצות אישית בכל מקרה לגופו.
מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה, קיימנו מפגש מקוון (אשר זמין לצפייה בערוץ היוטיוב של הרבנות הצבאית) ובו ניסינו ללקט את השאלות השכיחות בנושאי אישות וטהרת המשפחה, ולהתוות את המדיניות העקרונית בנושאים שניתן להקל בהם, ובד בבד גם בנושאים שבהם לא ניתן להקל אפילו בזמן מלחמה. הסברנו באותו מפגש שבכל הנוגע להלכות שבת או לתחומים הלכתיים אחרים, אכן הלכה פסוקה היא שבעת מלחמה ישנם היתר מרחיבים יחסית, המבוססים בין היתר על דין "עד רדתה – ואפילו בשבת" (שבת, דף י"ט), אך היתרים אלה לא בהכרח תקפים ביחס לטהרת המשפחה.
עם התארכות המערכה, השאלות בנושאים הללו הולכות ומתרבות, ולעיתים אף הופכות מורכבות יותר, בדגש על משרתי ומשרתות המילואים שביצעו כמה מאות ימים מילואים, נעדרו מהבית לתקופות ממושכות, ולעיתים שבו לזמן קצר שלא בהכרח בימי הטהרה. יציבות התא המשפחתי תורמת תרומה מכרעת לחוסן האישי והלאומי, אך לעיתים מחייבת עוצמה פנימית מיוחדת להקפיד על טהרה כהלכתה, עוצמתם של "גיבורי כוח עושי דברו".
מנוהג שבעולם ישנם כאלה שמרגישים שלא בנוח לשאול או להתייעץ בנושאים הללו. בכמה ספרים הוזכר המנהג שלא לשאול שאלות הלכתיות בנושאים הללו, ובכל מקרה של ספק – להחמיר. כך, למשל, כתב רבי עמרם אבורביע, בספר "נתיבי עם" המתאר את מנהגי ירושלים בנושאים שונים (יורה דעה, קפ"ח): "כתב גאון ירושלים באדמת קודש, שבדורנו לא הורגלנו להיות ידינו מלוכלכות בדמים וכתמים, ועל נשותינו אנו סומכים והן מחמירות על עצמן".
אלא, שנראה שרוב פוסקי ההלכה לדורותיהם חלקו מכל וכל על המנהג הזה, ואף הפליגו לכנות אותו "מנהג טעות" או "מנהג עצלנות". כבר בגמרא במסכת ברכות (דף ד') למדנו: "תְּפִלָּה לְדָוִד… שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי… כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה". אמנם, בגמרא במסכת נידה (דף כ') נראה שלפחות חלק מן האמוראים נרתעו מן העיסוק בנושא, ואולם הפוסקים הבינו שהמסקנה ההלכתית היא שבוודאי מוטל על מורה הוראה להשיב כהלכה גם בתחומים הללו, ולא להחמיר מן הספק (ראו, למשל, שו"ת רב פעלים ד' י"ח).
בשו"ת יביע אומר (יורה דעה ד', י"ג) סיכם בהרחבה את המקורות בנושא, והבהיר שהחמרה מן הספק היא "חומרה דאתי לידי קולא", משום שהיא עלולה לפגוע בתא המשפחתי ובחוסן המשפחתי. לכן, הוא מבהיר שם עד כמה חשוב לשאול ולהיוועץ בכל מקרה לגופו, כדי לקבל הדרכה מתאימה.
דיון זה במקורות ההלכה מתעצם בזמן מלחמה. אך טבעי הוא שההיעדרות הממושכת מן הבית של המשרתים והמשרתות, מעוררת שאלות רגישות ומורכבות. ומסתבר, שעלינו לנהוג בעניין זה על פי הדרכת חז"ל כי "לא הביישן למד", ולעודד שאלה או התייעצות בכל מקרה לגופו. המציאות מלמדת ששואל או שואלת שישמעו כי השאלה שמטרידה אותם מעסיקה עוד רבים אחרים, יוכלו לשאוב מכך עידוד משמעותי. כמו כן, לא פעם ישנם פתרונות להארכת ימי הטהרה או לתכנון נכון של סבב החופשות בבית, והדבר עשוי להיות לתועלת רבה.
הרבנים הצבאיים ביחידות זמינים לכל שאלה הלכתית, ובמקומות שבהם יש צורך הם מפנים את השואל לרבני ענף ההלכה, אשר מנוסים מאוד במענה הלכתי גם בתחומי טהרת המשפחה. כמו כן, כאשר ישנה שואלת המבקשת להיוועץ דווקא ברבנית או ביועצת הלכה – ידעו הרבנים הצבאיים להכווין אותה לקבל הדרכה מתאימה.
מי ייתן ונזכה כולנו בזרת ה' להרבות טהרה וקדושה במחנה ישראל, ומכוח קדושת המחנה נכריע את אויבינו, נשיב את חטופינו ונזכה בעזרת ה' לבשורות טובות, ישועות ונחמות.
