רואה את הנולד?
עפ"י פרסומים בתקשורת, שבאמת אי אפשר לדעת אם הם משקפים מציאות או מנסים לבנות מציאות מפוזיציה ברורה מאוד, במצרים סיכמו בשבת שעברה עם פעילי חמאס על 'ועדה לניהול חברתי של עזה', או שם דומה לזה. לא ממשלה, לא ממשל, 'ועדה'. עפ"י אותו פרסום, הנושא נדון גם בדרגים הגבוהים הרלוונטיים בישראל ולא הוטל וטו על כך. גם הצהרתו של הנשיא הנבחר, טראמפ, שאם החטופים לא יוחזרו עד יום השבעתו ב-20 בינואר, אלה שחטפו (החמאס) יחטפו 'גיהנום' כפי שארה"ב לא נתנה מעולם, מעלה את מפלס האופטימיות שאנו עומדים בפני סיום אפשרי גם של המערכה מול החמאס בעזה. נראה או מקווים שגם מה שנשאר מהחמאס מבינים שעם טראמפ לא משחקים. זה משחק באש. סיום הלחימה בעזה, אם יהיה, יקרה רק שהחטופים בידינו. החיים והמתים, בתקווה שהרוב חיים. אף אחד לא באמת יודע. אח"כ, "אחריי המבול". נדמה לי, שעל זה יש קונצנזוס. הפרה אחת, וכיסוח מה שנותר שם בעזה. ביידן כבר ינוח בביתו הפרטי, והנשיא החדש-ישן טראמפ יאיץ בנתניהו, למה אתה מחכה? היכנס בהם, גמור אותם. נראה שעל הסצנריו הזה בונים בירושלים.
אבל, יש בקרבנו רבים הנערכים למציאות אחרת בעזה. גרעינים של תנועת 'נחלה' בראשות דניאלה וייס (שהגיל לא ניכר עליה כלל (ב"ה)), מתארגנים ל'יום פקודה' להקמת יישובים בחבל עזה. כל גרעין עם כמה עשרות משפחות יודע בדיוק היכן יגור. אי"ה, בלנ"ד. כבר התקיימו כמה כינוסים בעניין, הכל מוכן. במסגרת ההיערכות הזו, קיימו החברים סיור שטח (לא, עדיין לא נכנסו ממש פנימה, אבל ליד) עם שר הבינוי והשיכון, יצחק גולדקנופף. נלוו אליו דניאלה וייס וצבי אלימלך שרבף, ראשי תנועת נחלה ומשפחות גרעיני ההתיישבות. הסיור עבר בנקודות סמוכות לחבל עזה, ונחתם בביקור במושב זמרת אצל משפחה מאחד מגרעיני ההתיישבות. מי שמכיר את דניאלה וייס יודע שלעבוד היא יודעת, ואפילו יכולה ללמד כמה כאלה שחושבים שהם יודעים. בלי ציניות, יש לה המון זכויות בבניין הארץ. זה לא סתם שהיא אירחה דווקא שם את גולדקנופף. הנה מה שאמרה, עפ"י דיווח בערוץ 7: "החלום הגדול שלנו הוא לראות את עזה יהודית, ולכן הבאנו את השר לכאן. משרד השיכון הוא שותף חשוב בדרך להגשמת החזון הזה". השר גולדקנופף אמר: "החלוצים כאן במסירות נפש שאין לה אח ורע. כשתבוא החלטת ממשלה, משרד השיכון יתמוך ויחזק את המאמצים להקמת התיישבות יהודית כאן, שזו גם התשובה לטרור".
כצפוי, בתקשורת הוא 'חטף על הראש'. האמת? אני לא מבין למה. כבודו אמר במפורש: "כשתבוא החלטת ממשלה". כלומר, אחרי החלטת ממשלה. אז מה הבעיה? אם ממשלת ישראל תחליט (כמובן לאחר דיון מעמיק, עם בחינת ההשלכות הביטחונית והמדיניות), אז שיבנו שם. אפילו עיר חרדית גדולה. דמוקרטיה, לא? אבל בעיניים שלי, רק בתנאי אחד: שגם חרדים יתגייסו בהמוניהם לצה"ל וייטלו חלק בהגנה. שם, ובכל מקום שיידרש. אז אני (ובטח אף אחד) לא באמת יודע מה לבסוף יתפתח בחבל עזה. אבל איך אומרים אצלנו? "כוונות טובות מצרפן הקב"ה למעשה".
מסתבר, שגולדקנופף חטוף מכל הצדדים. גם ממני…וגם מבכיר אחר ביהדות התורה. לאורך שנים נמנעו שם להיכנס לענייני ימין ושמאל, שטחים וספיחיהם. בעקבות הדברים שאמר בעזה, יו"ר דגל התורה משה גפני נזף בשר יצחק גולדקנופף ואמר לו: "אתה נוסע ומדבר על ההתיישבות בעזה בשם יו"ר יהדות התורה, תפסיק לדבר בשם יהדות התורה, אתה לא מייצג אותי בשום צורה" – כך פורסם בתוכנית "כאן הערב" בכאן רשת ב'. והוא לא היה המבקר היחידי. לא בטוח שזה דגדג לגולדקנופף.
החזר את הדרגות
אני זוכר עצמי כילד עומד עם חברים בפתח בית החיל בתל אביב. היינו אורבים לכל מיני אח"מים שעוברים, מתנפלים עליהם במאמץ לחלץ חתימה. כמו בקלפי המשחק 'רמי', גם ערכן של החתימות היה תלוי במשרתו של החותם. הימים היו מיד לאחר מלחמת ששת הימים. כמו כולם, גם אנחנו היינו באופוריה. 'שוויון' של חתימות גנרלים היה גבוה מזה של 'סתם שר'. שיא השיאים היה חתימה של הרמטכ"ל, וקצת אחריו מפקד חיל האוויר. הסתכלנו עליהם מלמטה למעלה, לא רק בגלל שהיינו ילדים קטנים וחמודים והם היו תמירים, וכובע המצחייה שחבשו עוד הוסיף לפערי הגובה, אלא גם כי כך אנחנו – וחשוב יותר, ההורים והאחים הבוגרים שלנו – התייחסו אל הגנרלים. מעין רמה אחת מתחת לקב"ה.
עם השנים, גם כשהתבגרנו וגם כשהמציאות טפחה על פנינו, הבנו שגם התפקידים הכי בכירים שיש אינם מעידים בהכרח על אישיותם וערכיהם של המחזיקים בתפקידים אלה. האמת על חלקם מתגלית תוך כדי (דוגמה: אולמרט, שקלונו נתגלה תוך כדי כהונתו), ואצל חלקם רק לאחר שסיימו כהונתם. הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, הצנחן המעוטר, הוא אחד מאלה המשתייכים על הקבוצה השנייה. בעיניים שלי, זה ממש לא עניין של ימין או שמאל. פשוט, שנאתו לביבי ולחלק הימין-ימין שבממשלה מעבירה אותו על דעתו. הוא יכול שלא לאהוב את מה שצה"ל עושה בעזה, אבל להתבטא בריאיון שמדינת ישראל מבצעת טיהור אתני בעזה וכי צה"ל כבר אינו הצבא הכי מוסרי בעולם (בחייאת'ק, איזה עוד צבא מפזר כרוזים או עלונים שקוראים לאזרחים לנוס מהמקום?) – לא רק שזה לא נכון, נקודה, אלא שכשהדברים יוצאים מפיו של רמטכ"ל לשעבר, זה 'להרים להנחתה' לבית הדין בהאג, למועצת הביטחון, ובכלל זו הוצאת דיבה איומה על מדינת ישראל. ממש מצער שגם בהזדמנות שנתן לו בחלוף יומיים העיתונאי ירון אברהם לחזור בו מההאשמה, בוגי התפתל כמו תמנון ולא חזר בו.
אני ממש לא בטוח שבוגי הוא כזה ל"ווניק, שהעניין המוסרי כל כך חשוב לו, כמו שהוא יעשה כל מה שאינו פלילי בעליל כדי להביא לסיום כהונתו של נתניהו. אני מכיר כמה מאלה שהיו פיקודיו בעבר, שאז העריצו אותו והיום בזים לו. חסרה לי תגובה מיידית של דובר צה"ל המזימה את טענות יעלון ונותנת לו בראש. לו הייתי רמטכ"ל מכהן, הייתי פונה ליעלון ודורש ממנו להחזיר לצה"ל את הדרגות.
מרמטכ"ל תימני לרמטכ"ל (לא) סרוג
חלומו של דוד בן-גוריון לראות במינויו של "רמטכ"ל תימני" הפך להיות מטבע לשון, שנתפס כסמל וכמגמה להפלת מחיצות, שכל יהודי באשר הוא, אם רק הוא בעל כישורים אישיים מתאימים, יכול להגיע לכל דרגה ולכל מעמד. בארכיון משרד הביטחון מצאו כי ישראל ישעיהו (1911-1979) היה אחד האישים הראשונים מבני עדות המזרח שהצליחו לפרוץ אל מעגל ההנהגה, ושראה עצמו ובשכמותו מימושה של הסיסמה של מיזוג העדות ושל דברי בן-גוריון על "רמטכ"ל תימני".
במכתב ששלח בן-גוריון ב-21 בספטמבר 1954, בתגובה להזמנתו לכינוס הנוער התימני על ידי ישראל ישעיהו (ישעיהו היה יושב ראש הכנסת השביעית והשמינית, ושר הדואר בממשלת ישראל ה-13 וה-14, וכן פעיל ציבור שפעל רבות לקידומה של העדה התימנית(, אליו לא יכול היה להגיע, כתב 'הזקן': "ואני עודני מצפה לנשיא ישראל או לרמטכ"ל מאחינו התימנים. מתי נזכה לכך?"
בהשאלה, בציבור הדתי לאומי נשמעות חדשות לבקרים טענות על כך שבכוונת מכוון יש החוסמים דרכם מעלה של קצינים בכירים דתיים ומונעים מהם להיות חברים במטכ"ל (מה שלא נכון עתה), ובטח ברמטכ"לות. בפרפראזה לרמטכ"ל התימני, יש החולמים על רמטכ"ל דתי, אבל על מלא (הרצי הלוי נחשב דתי או לשעבר, אבל חזותו אינה 'סרוגה'). יש שקיוו אז שאפי איתם, התא"ל הסרוג (הקרבי) הראשון יהיה, ובימינו רבים נשאו עיניים לאלוף אליעזר טולדנו, בעבר מפקד אוגדת עזה ואח"כ אלוף פיקוד הדרום עד שלושה חודשים לפני טבח 7 באוקטובר, וכיום ראש אגף אסטרטגיה ואיראן. האלוף אליעזר טולדנו, שבעבר כיהן כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, סומן (בתקשורת?) כמי שנתמך ע"י נתניהו להחליף את הרצי הלוי, אבל השבוע טולדנו ניפץ לחברים מהמגזר את חלומם והודיע לקצינים שמתחתיו, כי לא יתמודד על תפקיד הרמטכ"ל וכי עם סיום תפקידו הנוכחי יתלה את מדיו. כאמור, טולדנו היה אלוף פיקוד הדרום עד שלושה חודשים לפני הטבח, ועוד קודם לכן פיקד על אוגדת עזה. מן הסתם, הודעתו זו קשורה לאחריות שהוא לוקח על עצמו על המחדל שקדם לטבח, בכל הקשור להיערכות ומוכנות הגזרה למצב כאוטי שכזה, ולקראת פרסום התחקירים שמקיים צה"ל ועומדים להסתיים בשבועות הקרובים. אז חברים, להירגע. זה שהרמטכ"ל הבא לא יהיה חובש כיפה סרוגה, זה לא בגלל הכיפה. ובעיניי, בכלל לא משנה הכיפה. העיקר מה שמתחתיה. בראש ובלב.
"עשו את המדיניות שלי"
כותרות בעמודים הראשונים של העיתונים אינן זרות לשר לביטחון פנים איתמר בן גביר. עד כה רבות מהן נגעו לאיומיו על רה"מ שאם לא יעשה ככה וככה או כן יעשה ככה ואחרת, הוא יכול לשכוח מתמיכת בן גביר וסיעתו בכנסת, לפעילות משרדו כמו מתן 180 אלך רישיונות נשק בעשרה חודשים לעומת 8000 רישיונות שניתנו בשנה לפני שהוא נכנס למשרד, ועוד. השבוע, הכותרות עוסקות במקורביו, במינויים שיזם ואישר, והחשד הוא- מתן שוחד. לא כסף, לשוחד הרבה צבעים ופנים. מידע חסוי תמורת קידום, גם הוא שוחד עפ"י החוק. בניגוד לרה"מ נתניהו, שלקח לו כמה ימים עד שעמד מאחורי פלדשטיין וגיבה אותו, בן גביר, מהרגע הראשון שפורסם על החשד נגד נציב השב"ס וקצין בכיר במשטרה, מיד גיבה אותם, ואמר: הם בסה"כ עשו את מה שאני מצפה מהם, פעלו למימוש האג'נדה שלי. "שניהם קצינים מעולים שהפכו זה את השב"ס והשני את המשטרה ביו"ש 180 מעלות מכפי שהיה עד שאני הגעתי והם מונו. כל החקירה, הכל זה כי היועצת המשפטית לממשלה לא אוהבת את השינויים שעשיתי. מה שעושים כעת לשני הקצינים במשטרה זה מה שעשו לפלדשטיין ועל סטרואידים", דברי בן גביר.
"יד אחים לכם שלוחה"
בכל סניפי בני עקיבא יכריזו במוצ"ש על שם השבט העולה (ניחוש פרוע: יהיה קשור לרוח הימים) ויימתחו לדום מתוח לשירת המנון התנועה: "יד אחים לכם שלוחה". ביטוי נהדר ל'יד אחים שלוחה', במובן שונה קצת, היה במהלך ישיבת ההנהלה הארצית של בנ"ע לבחירת שם השבט. למקום הגיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יחד עם אנשי קיבוץ ניר עוז, יו"ר הקיבוץ אסנת פרי, שבעלה חיים הי"ד נחטף ונרצח בשבי, ומנהל בינוי ניר עוז, רון בהט. אסנת פרי שיתפה את המשתתפים במה שעבר על הקיבוץ ב-7 באוקטובר ובהחלטה שקיבלו בקיבוץ לא להתמקד רק בשיקום, אלא להכפיל ולבנות ולצמוח. מה הם חיפשו שם? השר סיים פגישה במשרד האוצר עם אנשי הקיבוץ, בהמשך לביקורו במקום לפני מספר שבועות, והשר הציע להם להצטרף אליו למליאה, והם נענו בשמחה. מזכ"ל בני עקיבא יגאל קליין הודה להם על המחווה והזכיר את הפעילות של התנועה למען השבת החטופים. המפגש הסתיים בשירה מרגשת של "אחינו כל בית ישראל" להשבת החטופים. כך ישירו גם רבבות החניכים במוצ"ש.
