"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ, וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" [לז' טו, טז']. מי הוא האיש האלמוני שדיבר עם יוסף? לפי הרמב"ן מדובר במלאך "…זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה התכוונו רבותינו באומרם כי האנשים האלה הם מלאכים, שלא על חינם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום". הכוונה למלאכים לא במובן של יצורים לא אנושיים, אלא בשליחים שזימן הקב"ה. מדובר פה אפוא ביד ההשגחה העליונה ובתחושה שמעניק לנו הכתוב, שיוסף אינו רק בן המבצע את שליחותו של אביו, אלא שהוא שליח ה' למלא את ייעודו של עם ישראל לרדת מצרימה ולצאת משם כעם שיש לו יעוד אלוקי.
תחושה של שליחות לוותה את מקימי חברת 'כל ישראל חברים' [כי"ח] בשנת 1860. שמה הצרפתי 'אליאנס'= 'בעלי ברית', מתאים יותר לתחושת השליחות העל- דורית שפיעמה בהם. הייתה זו תקופת מעבר בתולדות העמים, משלטון אימפריאלי שבו מעט מעצמות שלטו בעמים רבים, למצב שבו העמים משתחררים ומקימים שלטון לאומי עצמאי ['אביב העמים']. דווקא בתקופה זו שבה העמים המשתחררים חיפשו שוויון לאומי, הם התנכלו ליהודים וביתר שאת. התנועה הציונית טרם באה לעולם והקבוצה שהקימה את כי"ח חלמה על מעין 'פרלמנט יהודי' על- מדינתי שידאג להצלת יהודים נרדפים בכל מקום. הקבוצה, שהייתה מורכבת מיהודים בעלי מעמד בצרפת, נוסדה על רקע שני אירועים חמורים. האחד, עלילת הדם בדמשק [1840], שֶׁטָּפְלָה על יהודי המקום רצח של נזיר נוצרי לצורך שימוש בדמו לאפיית מצות לפסח. יהודים חשובים כמונטיפיורי מאנגליה, כרמייה ורוטשילד מצרפת ומונק מגרמניה, התגייסו למען ביטול העלילה ואכן הצליחו. לעומת זאת, נכשלו בפרשת הילד אדגר מורטרה, שנחטף מבית הוריו היהודים בבולוניה שבאיטליה. הילד הוטבל לנצרות והכנסייה סירבה להחזירו להוריו היהודים. לא עזרו הלחצים והילד גדל כנוצרי.
אנשי כי"ח הצרפתים פנו לנכבדים במדינות השכנות להצטרף ונענו בחיוב. בתוך זמן קצר הצטרפו יהודים מגרמניה, אנגליה, הולנד ואיטליה. עד מהרה עמדה הקבוצה המורחבת במבחן הראשון- יהודי סרביה. השלטון בסרביה עבר מיד ליד. בשנת 1938, כשהיו תחת שלטון העות'מאניים, נקבע באופן רשמי כי ביטחונם ורכושם של היהודים מוגן. ברם, 4 שנים אח"כ נפל שלטון החסות העות'מאני והשליט החדש נכנע ללחץ הסוחרים המקומיים. על פי דרישתם, פורסם צו גירוש לכל הסוחרים היהודים בערים הגדולות. יתרה מכך, מעשי רצח נגד יהודים התפשטו במדינה. שונאי ישראל ניצלו את חולשת השלטון, רצחו סוחרים מתחרים ואף חטפו נערה בת 16 מאמה האלמנה וכפו עליה להתנצר.
חברת כי"ח עוררה רעש גדול בכל המדינות בהן הייתה פעילה. היא דרשה מהמדינות המתקדמות לעמוד על זכות היהודים לשוויון ולהגנה על ביטחונם ורכושם. הפניה אל הפרלמנט האנגלי הולידה יוזמה נדירה של היהודי פרנסס גולדשמיד . הוא נשא נאום נרגש בפני הפרלמנט האנגלי ושאל: האם מישהו מאמין כי רדיפת היהודים תואמת את עקרונות דתו? הוא הציע לפרלמנט להתנות את תמיכת אנגליה בעצמאות סרביה בכך שתתחייב לבטל את כל חוקי האפליה והגזרות נגד היהודים. למרבה ההפתעה, הצעתו התקבלה. הוא ביקש מחברת כי"ח להכין מזכר ובו דרישה מסודרת מה צריכה סרביה לעשות כלפי היהודים על מנת לזכות בתמיכת המעצמות בעצמאותה. המזכר הוכן במהירות. הסרבים קיבלו את כל הדרישות וביטלו את כל הגזרות והחוקים נגד היהודים.
אדולף כרמיה, אחד ממייסדי כי"ח, כיהן כשר המשפטים של צרפת. בתוקף תפקידו כתב את 'פקודת כרמיה' [1870] שהעניקה אזרחות צרפתית ושוויון זכויות מלא ליהודי אלג'יריה. הפקודה הזו שמה קץ למעמדם הנחות של יהודי אלג'יריה. שערי ההשכלה הגבוהה נפתחו בפניהם ועד מהרה השתלבו בה עד כדי כך שבשנת 1941 37% מהסטודנטים לרפואה באלג'יריה, היו יהודים.
בהמשך דרכם, גילו אנשי כי"ח אחריות גם להפצת השכלה בקרב יהודים חסרי יכולת, באמצעות רשת בתי ספר ששילבה יהדות והשכלה ויצקה תוכן ממשי לברית האחים היהודית.
Yaakovspok1@gmail.com