סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם ניתן להדליק נרות חנוכה בברכה בשטחי כינוס והיערכות, שנמצאים בהם חיילים רבים? האם מדליקים בברכה בטקסים הנערכים במסגרת אירועי "בעקבות המכבים" ביחידות צה"ל?
תשובה: הדלקת נרות חנוכה היא מצווה פרטית, המוטלת על כל איש ואישה בביתם. כאשר מתקבצים ומתכנסים יחד למקום מרכזי, יש "פרסומי ניסא" משמעותי, ואולם באופן פשוט מצוות ההדלקה היא דווקא בבית הפרטי – "נר איש וביתו".
עם זאת, כמה מן הראשונים חידשו שמדליקים נר חנוכה בברכה בבית הכנסת. כך, למשל, כתב רבי יצחק בר ששת, גדול רבני ספרד בסוף המאה ה-14 (שו"ת הריב"ש, סימן קי"א): "המנהג הזה להדליק בבית הכנסת, מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא, כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו, שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ". אכן, במשך מאות שנים יהודים נמנעו מהדלקת נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ, והסתפקו בפרסום הנס לבני הבית הנמצאים בפנים. לדעת הריב"ש, דווקא משום כך הייתה חשיבות רבה בהדלקה בבית הכנסת, שמפרסמת את הנס לכלל הציבור.
מנהג זה, שנזכר בדברי ראשונים נוספים, לא היה מוסכם כלל. הדלקת הנרות בבית הכנסת לא הוזכרה בדברי חז"ל, וגם לא בדבריהם של הרי"ף, הרמב"ם או הרא"ש, ועל כן כבר בין הראשונים היו שהסתייגו ממנה. כך, למשל בספר "שבולי הלקט", שהוא מספרי המנהגים החשובים שחיברו הראשונים, ומהווה מקור חשוב למנהגי קהילות אשכנז וקהילות איטליה, כתב בפירוש שלמנהג הדלקת הנרות בבית הכנסת "אין שורש וענף", ולדעתו ראוי להדליק בבית הכנסת בלי ברכה. אך למרות הסתייגות זו, השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תרע"א סעיף ז') פסק שמדליקים בבית הכנסת בברכה.
יש מן הפוסקים האחרונים (ראו, למשל, בשו"ת חכם צבי, סימן פ"ח; ובמשנה ברורה שם, ס"ק מ"ד) שהעירו שפסק זה הולם היטב את מנהג אשכנז, שמברכים גם על מנהגים, כמו למשל קריאת ההלל בראש חודש. אלא שלפי זה, מנהג עדות המזרח על פי השולחן ערוך צריך היה להיות שלא לברך, כפי שאין מברכים על מנהגים אחרים. אך מסתבר, שלדעת השולחן ערוך ההדלקה בבית הכנסת איננה מנהג חדש, אלא יישום ומימוש של עיקר תקנת חז"ל – להדליק משום פרסומי ניסא.
פוסקי הזמן עסקו בהרחבה בשאלה האם ניתן להדליק נרות חנוכה בברכה בטקסים ובאירועים, שכן גם באירועים כאלה יש פרסומי ניסא חשוב ומשמעותי לכלל המשתתפים. רבים הסתייגו מהדלקה בברכה, בטענה שעצם המנהג להדליק בבית הכנסת – חידוש יש בו, ואין לך בו אלא חידושו. זאת ועוד, יש מן הראשונים שראו את ההדלקה בבית הכנסת כחלק מקיום הדלקה "זכר למקדש", ואם כך, אין מקום להדלקה בכינוסים ציבוריים מחוץ לבית הכנסת (שו"ת שבט הלוי, ד' ס"ה; שו"ת ציץ אליעזר, ט"ו ל'; שו"ת מנחת יצחק, ו' ס"ה; שו"ת דברי יציב, אורח חיים רפ"ו ועוד).
עם זאת, ישנם פוסקים חשובים שסברו שכדרך שמדליקים נרות בבית הכנסת, כך ניתן להדליק בכל התכנסות ציבורית. כך פסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה – חנוכה, עמוד מ"ז; יביע אומר ז', או"ח נ"ז אות ו'): "נוהגים במסיבות הנערכות באולמות בלילי חנוכה, שמשמיעים בהם דברי תורה לקרב את ישראל לצור מחצבתם, להדליק נרות חנוכה עם הברכות בשם ומלכות, משום פרסומי ניסא, ויש להם על מה שיסמוכו". אמנם, במקום אחד הובא בשמו שדווקא אם הכינוס כולל תפילת מנחה וערבית, ניתן להחשיבו כבית כנסת שמדליקים בו בברכה, ואולם נראה שעיקר דעתו להלכה שאפילו אם אין מתפללים שם כלל – יש פרסומי ניסא, ומדליקים בברכה.
כך פסק גם רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל בספרו "אז נדברו" (ה' ל"ח; ו' ע"ה), ואף שהוא מציין בפירוש שפוסקים חשובים השיגו עליו, הוא עומד על משמרתו שמצוות פרסומי ניסא מאפשרת להדליק בברכה בכל התכנסות. כך הייתה גם דעתו של מורי ורבי, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל (מנחת אביב, עמוד 596), והוא הדגיש שכאשר מדובר על חיילים שאין להם מקום אחר להדליק בו, ובעיקר אם הם שוהים תחת כיפת השמיים (כפי שהסברנו כאן בשבוע שעבר), יכולים להדליק בברכה: "נראה בהחלט שניתן לברך אף באתר ציבורי אחר, ובמיוחד אם אין ביד חברי הציבור להדליק בבתיהם"; וכך פסק גם הרב מרדכי אליהו זצ"ל ביחס להתכנסות של חיילים (ספר "מקראי קודש" – חנוכה).
ואמנם, מסורת הפסיקה ברבנות הצבאית לאורך השנים היא לסמוך על הדעות שהוזכרו, ולהדליק נר חנוכה בברכה בכל התכנסות ציבורית, בעיקר כאשר ישנם בקהל חיילות וחיילים שלא ידליקו נר חנוכה במקום אחר. בכך, אנו זוכים להעצים את פרסום הנס, וכחלק מפרסום הנס גם את הקו הברור המחבר בין גבורת החשמונאים בימים ההם, ובין גבורתם של לוחמי צה"ל ומפקדיו בזמן הזה.
