פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)חג החנוכה ופרשת מקץ מתלכדים מדי שנה במעגל השנה היהודי. ומכנה משותף לשניהם: הדגשת ממד חלוף הזמן וחשיבותו.
בראש פרשת השבוע מודגש שחלום פרעה היה "מקץ שנתיים ימים" לפתרון חלומותיהם של שרי פרעה בבית הסוהר.
גם תפילת "על הנסים" טבועה בחותם הזמן וכבר בראשיתה: "בימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו…".
לאחר תיאור נס ההצלה הגדול, נאמר בה: "וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל".
מפשוטה של לשון התפילה – "ואחר כן" – משמע לכאורה שקביעת ימי החנוכה הייתה מיד בסמוך לאחר קרות הנס.
אכן, לא כך עולה מדברי הברייתא המפורסמת (שבת כא, ע"ב), המבקשת להשיב על שאלת "מאי חנוכה?"
כידוע, שאלה זו נראית במבט ראשון תמוהה ביותר כשלעצמה, ואפשר שיש בה יותר מרמז לכך שחג זה לא היה ידוע לכל באותה עת, והיה אף מי שטען שניסו בכוונה להעלימו כדי להסתיר את העובדה שמלכי החשמונאים פעלו לכאורה בניגוד להלכה ולמסורת שלפיהן כתר מלוכה נמסר רק למלכי בית דוד.
וכך שנינו בברייתא: "מאי חנוכה? כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונִצחוּם, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
לפי המתואר בגמרא, קביעת החג לדורות לא נעשתה אפוא מיד, אלא רק "לשנה אחרת".
ציוני זמן אלה אינם רק טכניים. התורה והתלמוד אינם ספרי היסטוריה והציונים הכרונולוגיים שבהם נועדו להעביר מסר ערכי.
אפשר אפוא שמעבר לציון הזמן הכרונולוגי יש כאן רמז לצורך במידה של פרספקטיבה וריחוק מן המאורע – ולו קצרה – כדי להעריך את טיבו ומשמעותו.
בסערת המלחמה, ובשיכרון הכוח שמלווה אותה תדיר, נעלם לעתים המחיר שהיא גובה, ולא ניתנת מספיק שימת לב לתוצאות הנובעות הימנה.
חלוף הזמן מאפשר התבוננות מעמיקה יותר בתוצאות המאורע, הבנה טובה יותר של השלכותיו, ושיקול דעת בקביעת זיכרונו לדורות.
החיפזון – מהשטן הוא, ואילו המתינות – גם, ואולי בעיקר – בהערכת מאורעות היסטוריים היא ממידתם של חכמים.
ביטוי לפרספקטיבה הנכונה של ניצחון החשמונאים ניתן בהקדמת הרמב"ם להלכות חנוכה. זו פותחת, שלא כדרכו, במה שנחזה להיות תיאור היסטורי ארוך: "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
יש לתת את הדעת לכך שבראש דברי הרמב"ם עומד לא רק הנס השמיימי, המופלא, של פך השמן – שתיאורו בא בהמשך – ואפילו לא ניצחון המלחמה שמובלע בדברים, אלא דווקא מה שנראה במבט ראשון כתהליך "ארצי" לחלוטין, גשמי, פוליטי ומדיני: "והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
בראייתו ההיסטורית, הרטרוספקטיבית, מדגיש הרמב"ם שגם אותה "חזרת מלכות לישראל" – ושלא כדין, "מלך מן הכהנים" ולא ממלכי בית דוד, לא נמשכה לאורך זמן, אלא מעט יותר ממאתיים שנה, עד החורבן השני.
ועדיין, הרמב"ם הציבה בראש הלכות חנוכה ומדגיש את מקומה החשוב.
לא זו אף זו: כידוע, בחלק ניכר מתולדותיה, לא הצטיינה מלכות החשמונאים ביושר וביושרה. הפן הרוחני לא היה בהכרח הצד החזק שלה. נהפוך הוא: רבו בה גילויי השחיתות והסיאוב. ואף על פי כן, יש בה כדי לסַמֵל את השבת עטרת מלכות ישראל ליושנה.
אמרו חכמים: "אין בעל הנס מכיר בנסו". לא רבים הם בדורנו, האנשים שחשים את גודל הנס שב"החזרת מלכות לישראל" בכל יום, בכל עת ובכל שעה. השגרה הפכה מציאות זו למובנת מאליה, ולא אחת אנו מֵצֵרים וזועקים מרה על גודל הפער שבין החלום לבין המציאות, בין החזון לבין הגשמתו.
בדורנו, מסמלת הקמת מדינת ישראל את החזרת המלכות לישראל. לאחר אלפיים שנות גלות, זכינו להגשמת חלום בן דורות: לעם היהודי יש מדינה משלו, "מלך"-שלטון משלו, מערכת משפט משלו.
אכן, בין שלל האורות הרבים יש גם צללים לא מעטים. שחיתות, סיאוב, רדידות רוחנית, השחתה מוסרית, אטימות חברתית.
עלינו מוטלת המשימה לשלב בין הרוח והכוח, ולהפוך את העוצמה שבמלכות ישראל להפצת אורה של מנורת המקדש שנטבעה בסמלה, וכוח הטלית שהיה לדגלה.
המלחמה המתמשכת ומאורעותיה שפקדו אותנו בשנה וחצי האחרונות (והסערה טרם שככה, בוודאי לא כל עוד חיילנו מצויים בשטחי אויב, השבויים, החטופים והעקורים מבתיהם טרם שבו לביתם) מלמדים אותנו מה רבה חשיבותה של "החזרת מלכות לישראל", אפילו אם למרבה הצער לא כל אורחותיה – בצבא ובאזרחות – מנוהלים כראוי.
חלוף הזמן – "לשנה האחרת" – מעניק לנו פרספקטיבה עמוקה יותר על משמעות המאורעות השונים, לטב ולמוטב. נסים גדולים לצד מחדל איום ונורא, מעוות שצריך לתקון.
רק מתוך ראייה רחבה, מושכלת ומעמיקה, שנעשית מתוך שיקול דעת ומתינות, ניתן להפיק את כל הלקחים הנדרשים והמתחייבים מן העבר, להביא לתיקון המעוות בהווה למען יצירת עתיד טוב יותר.
