פרשת 'מקץ' נקראת תמיד בסמיכות לחג החנוכה, ולרוב היא-היא שבת חנוכה. למען האמת, יש גם נקודת דמיון מעניינת בין הפרשה והחג. בשניהם עולה שאלת הקשר בין הפעולה הטבעית, האנושית, ההיסטורית, לבין התערבות הקב"ה במציאות.
בפרשה, יוסף מציג עמדה חד-משמעית הקושרת כל פעולה טבעית ליד ה'. כך, כשפרעה מזמין את יוסף לפתור את חלומו, יוסף מקפיד לומר לו: "בלעדיי, א-לוהים יענה את שלום פרעה". וכשהוא מתחיל לפתור את החלום, הוא מדגיש: "את אשר הא-לוהים עושה הגיד לפרעה". גם פרעה מקבל את ההנחה הזו, ואומר לאחר שמיעת הפתרון: "אחרי הודיע א-לוהים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך". זו גישה שתגיע לשיאה בפרשה הבאה, 'ויגש', כאשר יוסף מתוודע לאחיו ואומר להם: "אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני א-לוהים לפניכם".
בסיפור חנוכה הזיקה בין הפן הארצי והפן הא-לוהי הופכת לשניות שיש בה מתח. ספר מקבים רואה את סיפור חנוכה בהקשר ארצי-מדיני: חנוכה נחגג בגלל הניצחון הצבאי האדיר והמפתיע של המכבים על היוונים. לעומת זאת, במסכת שבת שבתלמוד הבבלי, שנערך כמה מאות שנים אחרי ספר מקבים, הסיפור מקבל תפנית לכיוון הדתי: חנוכה נולד מהנס הא-לוהי של הדלקת מנורת המקדש באמצעות פך שמן שהיה אמור להספיק ליום אחד בלבד, והספיק בפועל לשמונה ימים. גם בדורות האחרונים הפך חנוכה סמל למחלוקת בין דתיים וחילונים. "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו", הכריז אהרן זאב, קצין חינוך ראשי הראשון. ועל שיר חנוכה אחר התווכחו דתיים וחילונים האם 'מכבי מושיע ופודה', או 'מכבי בשם ה' פודה'.
גישתו של יוסף היא כמובן זו המתאימה לאנשים מאמינים. אבל כדאי לשים לב למלוא המשמעות שלה: יוסף צריך לומר בכל שלב שא-לוהים הוא העומד מאחוריו. דווקא משום שהפעולות שהוא עושה אינן ניסיות, במובן המקובל של המילה הזו, והן יכולות לקבל פירוש ארצי, חשוב לו להדגיש שא-לוהים הוא העומד מאחוריהן. אבל גם ההיפך נכון: דרכו של א-לוהים להתגלות היא רק באמצעות המציאות הארצית, היומיומית, זו שבני אדם הם המפעילים אותה.
האמונה שהתורה לבדה תגן עלינו, בלי שניחלץ לפעולה ארצית, מעולם לא הייתה נכונה, וודאי שאי אפשר לקבלה בדור שאחרי השואה ובשנה שאחרי טבח שמחת תורה. למעשה, גם הציבור החרדי לא באמת מאמין בה. אחרת, כל בעיה רפואית הייתה נפתרת בהליכה לישיבה במקום לרופא.
הכותב הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן, עיתונאי ב'מקור ראשון', וחבר בתנועת 'הנתיב השלישי'