לפעמים פשוט צריך לקבוע דייט עם הילד

ארוחת ערב באחת מהאכסניות המוכרות בארץ. משפחה דתייה – אבא, אמא ושלושה ילדים, הבכור בגיל ההתבגרות – יושבת לידנו. האב אומר למתבגר: "כדאי לך לאכול עוף, הוא נראה טעים". התשובה של הילד נותנת לי בעיטה בבטן: "נו חלאס כבר, אולי תרד ממני? מה אכפת לך מה אני אוכל?! תתעסק בצלחת שלך".

אני מסתכל על הילד הזה, והפתיל שלי נשרף. האב קולט אותי, מחייך אליי במבוכה וממשיך לאכול. בסוף הארוחה הוא ניגש אליי. "אתה מורה?", הוא שואל. "כן, מחנך", אני עונה. "יש לך אולי מושג מה עושים עם הילד שלנו?", הוא שואל.

הפתיעה אותי הפתיחות שלו. כלומר אני לא מכיר אותו או את אשתו ובטח לא את הילד שלו. חשבתי שרק ייאוש מוחלט יגרום לבן אדם להיפתח ככה בפני אדם זר. הוא המשיך: "אין לנו שום קשר איתו, למעט הרגעים שבהם הוא מגיע אלינו לבקש את כרטיס האשראי. אנחנו לא יודעים עליו כלום. עכשיו הוא בחופש ומתנהג כאילו שהוא גר בבית מלון. אנחנו אוויר בשבילו".

בדרך כלל אני משתדל להימנע מלתת עצות אצבע. עכשיו הרגשתי שהכעס שלי מדבר: "אז אולי תבשרו לו שהבית מלון נגמר?". "אי אפשר", ענה לי האב בכאב, "הוא כבר איים עלינו פעם אחת שאם נעשה את זה הוא פשוט לא יגיע לבית. אחרי שהוא מימש את האיום הזה וישן שבוע אצל חברים, אשתי נשברה".

"תגיד", שאלתי אותו, "ניסיתם פעם אחת לדבר איתו ישירות? לשאול אותו למה הוא מתייחס אליכם כאלו אתם עבדים שלו? להגיד לו שהוא לוקח אתכם כמובן מאליו, ועד שהוא לא ייתן לכם את הכבוד המינימלי אתם פשוט מפסיקים לשמש הבנק הפרטי שלו?"

האבא עצר והסתכל עליי. היה לו בעיניים מבט מוזר. "לא, לא ניסינו את זה אף פעם. וזה כל כך מתסכל אותי. רק אתמול חברה של אשתי התקשרה אליה ושאלה אותה אם היא יודעת שלילד שלנו יש חברה. אשתי לא ישנה כל הלילה מהכאב שהיא צריכה לדעת דבר כזה אחרי חברה שלה".

"אז יאללה", אמרתי לו, "אתם עכשיו בחופש. תזמין את הילד שלך לכוס קפה או לטיול בחוף של הכנרת, ותתחילו לדבר". "יודע מה?" ענה, "נראה לי שאין לי כל כך מה להפסיד. חשבנו כבר על הכל – פסיכולוגים ויועצים באלפי שקלים, חוץ מאשר מה שאתה אומר: לשבת ולדבר. כמו חברים". הוא חייך ואמר: "תודה לך. אני לא מכיר אותך, אבל אולי זה לטובה שיצא לנו להיות כאן ביחד".

כל כך הרבה כאב, תסכול ועצב היו יכולים להימנע באמצעות בניית ערוץ של שיחה פשוט ואמיתי.

השעה עכשיו תשע, והרגע ראיתי את האבא והילד שלו הולכים לכיוון הכנרת. הלוואי שיצא מהשיחה הזו משהו טוב.