סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם יש מניעה לטוס מעל לשטח הר הבית במסגרת טיסת אימונים של חיל האוויר?
תשובה: הרבנות הראשית לישראל לדורותיה אסרה ואוסרת באיסור חמור את העלייה לכל שטחי הר הבית. פוסקי הלכה אחרים סבורים שמותר לעלות לחלקים מסוימים של ההר, אך הכל מודים שיש אזורים בלב ההר שאסור להיכנס אליהם בשום פנים ואופן. השאלה שבפנינו היא האם מותר לטוס מעל לאותם אזורים, או שמא כל האיסור הוא אך ורק בכניסה רגלית.
בגמרא במסכת שבועות (דף י"ז) נשאלה שאלה זו בצורה די מפורשת: "תלה עצמו באויר העזרה – מהו"? כלומר, חז"ל מתלבטים מה דינו של מי שלא נכנס ברגליו למקום המקדש, אלא ריחף שם באוויר. השאלה אינה מקבלת מענה אלא נשארת ב"תיקו", וגם הרמב"ם (הלכות שגגות, פרק י"א הלכה ד') פסק ש"הדבר ספק".
עם זאת, בעלי התוספות שם, ובעקבותיהם הרבה מן הפוסקים הראשונים, הסבירו שכל הספק בגמרא נוגע אך ורק למשך הזמן שבו שהה האדם הטמא במקדש. ההלכה היא שהנכנס בטומאה למקדש חייב חטאת רק אם שהה "שיעור השתחוואה". על פי הגמרא במסכת שבועות (דף ט"ז), פוסק הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש, פרק ג' הלכה כ"ג) שמדובר על פרק זמן קצר ביותר: הזמן שלוקח לומר את שלוש עשרה המילים בפסוק בספר דברי הימים ב' (פרק ז' פסוק ג'): "וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". התוספות מסבירים שטמא שנכנס ברגליו למקדש – חייב חטאת רק אם שהה בשיעור הזמן של קריאת הפסוק הזה, והספק בגמרא הוא האם גם מי שנכנס לאוויר העזרה חייב חטאת דווקא בפרק זמן כזה, או שאולי מדובר על פרק זמן אחר. אבל על עצם ההלכה שאיסור כניסת טמאים למקום המקדש נוהג גם באוויר, ולא רק בהליכה רגלית – על כך לדעת התוספות אין בגמרא כל ספק.
לאור דברי התוספות הללו, שכאמור הסכימו להם עוד ראשונים, פסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר, יורה דעה ה' סימן כ"ו): "ומעתה הדבר ברור… שאסור לרחף על פני שטח מקום המקדש על ידי הליקופטר". הוא ממשיך ומפלפל שם במחלוקת הראשונים האם גם בזמן הזה, כאשר לצערנו המקדש עודנו חרב, יש איסור כרת בכניסה למקום המקדש; ומציע שאולי ניתן לצרף את דעת המקילים בכך לעניין זה של טיסה מעל להר הבית. אולם, במסקנתו הרב עובדיה דוחה את הפלפול, וקובע מפורשות שהאיסור קיים גם בטיסה: "ולכן אסור להיכנס בזמן הזה למקום המקדש, בגלל היותינו טמאי מתים, ואסור גם לטוס ולרחף במטוס או במסוק (הליקופטר) באויר מקום המקדש, מפני שהקדושה חלה גם על אויר העזרה עד לרקיע. ומצוה רבה לפרסם האיסור ולהודיע לרבים".
למסקנה דומה הגיע גם הרב שלמה גורן זצ"ל (במאמרו "טיסות אל על שמסלולן עובר על הר הבית", בתוך: כתב העת "שנה בשנה" תשמ"ט). הוא דן באותם דברי התוספות במסכת שבועות, ואמנם מתלבט האם האיסור של כניסה לאוויר העזרה הוא איסור תורה או איסור דרבנן. אך הלכה למעשה הוא מבהיר שהדבר בכל מקרה אסור, וכך הוא כותב: "למסקנה, לאחר שנתברר שבוודאי ישנו איסור מדרבנן להיכנס לתחום האווירי של בית המקדש, ולדעת המשנה למלך כל ששהה שם כדי השתחוואה, והוא כשיעור לומר י"ג מילה, חל עליו איסור כרת במזיד וקורבן עולה ויורד בשוגג, מן הדין להוציא את הר הבית כולו ממסלול הטיסות של מטוסינו, כדי לא להכשיל אנשים ונשים באיסורי דרבנן ודאיים, ואולי גם באיסורי תורה חמורים ביותר. ואין לזה כל זיקה וקשר לבעיית הכניסה ברגל להר הבית, למקום שידוע בוודאות שלא היה בית המקדש בנוי שם, כפי המבואר אצלנו בספר מיוחד על הר הבית שכתבתי מיד עם שחרור ירושלים בשנת תשכ"ז".
מעבר לעצם השהות או המעבר מעל למקום המקדש, אסור להכניס למקום המקדש גם חפצים או כלים טמאים. ידידי הרב דביר אטרה כתב על כך בקונטרס שערך על ההיבטים הלכתיים בעלייה להר הבית לכוחות הביטחון (עמוד 63, הערות 100-102).
הלכה למעשה, כתבנו בספר "תורת המחנה" (כרך א', פרק כ"ה תשובה ה'): "טייס מסוק שטס באזור העיר העתיקה שלא לצורך מבצעי, צריך להימנע מטיסה מעל הר הבית". כפי שמודגש כאן, הדיון הוא אך ורק על טיסות אימונים או טיסות שאינן מבצעיות. כאשר שיקולים מבצעיים, שהם בדרך כלל מסווגים, מחייבים את תכנון מסלול הטיסה כך שיעבור גם מעל להר הבית, פשוט וברור שהדבר מותר משום פיקוח נפש ומפאת צורכי המלחמה.
