סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: לוחמים יוצאים למבצע כשעתיים לפני אור ראשון, עוד לפני עלות השחר, והם צפויים לשוב ממנו בשעת לילה מאוחרת. האם יוכלו להניח תפילין לפני היציאה למבצע?
תשובה: בפרשת השבוע, פרשת בא, אנחנו קוראים: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה", ודרש על כך רבי יוסי הגלילי (מנחות, דף ל"ו): "ימים – ולא לילות". ראשונים ואחרונים מפלפלים בדעת רבי יוסי הגלילי, ושואלים האם אין חובה להניח תפילין בלילה, אבל אין בכך איסור; או שמא לדעתו לילה אינו זמן תפילין, ולכן אסור להניח תפילין בלילה. להלכה, הרמב"ם פסק כדעת רבי יוסי הגלילי, שלילה לאו זמן תפילין. לעומתו, רוב הראשונים, וכך פשט דברי השולחן ערוך (אורח חיים, סימן ל' סעיף ב'), פסקו שאמנם ישנם זמנים שאין מניחים בהם תפילין – כמו שבת ויום טוב; אולם, באופן עקרוני זמן הנחת תפילין הוא גם בלילה.
עם זאת, אף שלרוב הדעות מצוות תפילין היא גם בלילה, חז"ל חששו שאי אפשר יהיה לשמור עליהן באופן מכובד, ולכן קבעו שלא להניחן בלילה. בגמרא במסכת ברכות (דף ט', וברש"י שם) נאמר שהזמן המוקדם ביותר להנחת תפילין הוא "משיכיר את חבירו", כלומר עוד לפני הנץ החמה, כאשר יש כבר מעט אור ואפשר לזהות אדם ברחוב. זמן "משיכיר את חבירו" הוא גם הזמן המוקדם ביותר ללבישת ציצית ולקריאת שמע, ומקובל לחשב את הזמן הזה כ-50 דקות לפני הנץ החמה (יש הסבורים אפילו שעה לפני הנץ החמה, ויש המאחרים יותר כ35-45 דקות לפני הנץ החמה). רבינו יונה בפירושו למסכת ברכות מסביר: "והטעם דתלו אותו בשיראה את חבירו, משום דבתפילין כתב ראיה, דכתיב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך'".
הגמרא (מנחות, שם) מתייחסת בפירוש לשאלתנו, לגבי אדם שחייב לצאת מביתו בשעה מוקדמת מאוד. נאמר שם שהוא רשאי להניח על ראשו ועל זרועו את התפילין לפני צאתו, משום שאין חשש שיירדם בהן או שהן יבואו לביזיון אחר, שהרי הוא כבר ערני לחלוטין ויוצא לדרך. אמנם, מפורש בגמרא שמי שנוהג כך לא יברך על הנחת התפילין בלילה, אלא ימתין לאור ראשון, ואז יניח ידו על התפילין (בלשון הגמרא: "ימשמש בתפילין") ויוכל גם לברך.
הטור (אורח חיים, סימן ל') מצטט את דבריו של רבינו פרץ, מבעלי התוספות, שקבע שהיות ולהלכה אנחנו פוסקים שלילה זמן תפילין, הרי שבמקרה המתואר בברייתא, אפשר להניח תפילין עוד בלילה ואף לברך עליהן; ומה שאמרה הברייתא להימנע מברכה בלילה, היינו דווקא לשיטה שלילה לאו זמן תפילין. הטור כותר שהרא"ש ושאר הראשונים חלקו על הפסק הזה, וגם השולחן ערוך (אורח חיים, סימן ל' סעיף ג') פסק שמי שמניח תפילין בלילה לא יברך, אלא ימתין לאור ראשון. אמנם, רבי עקיבא איגר, ובעקבותיו גם המשנה ברורה (שם, ובביאור הלכה) קבעו שלפחות בדיעבד מי שבירך על התפילין בלילה – יצא ידי חובתו, ובמקרה כזה אנחנו סומכים על הפסק של רבינו פרץ.
במקרה הנידון בגמרא ובשולחן ערוך, ניתן להמתין עם ברכת התפילין עד שעה מאוחרת יותר, כשיאיר היום. אך כיצד ינהג מי שנמצא במצב כמו זה שבשאלתנו, שאין באפשרותו להישאר עטור בתפילין עד לאור היום? שאלה זו הובאה בפני הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, אורח חיים א' י') לגבי אדם שמוכרח לצאת בשעה מוקדמת מאוד לעבודתו, ואם לא יגיע בזמן – יפוטר. הרב פיינשטיין פסק: "ולכן כדי שלא יפסיד מצוה חביבה זו, יכול להניח אף בברכה, כי להניח בלא ברכה לא יבין איש שאינו תלמיד חכם ויבא להקל ולזלזל בהנחתם. אך תלמיד חכם יותר טוב שיניח בלא ברכה שספק ברכות להקל". כלומר, מעיקר הדין אכן ניתן להניח תפילין בלילה ולברך עליהן, כי בעיני המון העם, הנחת תפילין בלא ברכה נתפסת כמצווה חלקית ולא רצינית. ועל כן, מי שבקי בדקדוקי ההלכה – יניח בלא ברכה, אך כהוראה לרבים דעתו של הרב פיינשטיין היא שבדלית ברירה ניתן להניח תפילין עוד בלילה ולברך עליהן. בתשובה מאוחרת יותר (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ד' ו'), הרב פיינשטיין חזר בו מן ההבחנה בין תלמידי חכמים ובין "עמך בית ישראל" וקבע בפירוש שגם תלמיד חכם שאין לו ברירה אחרת – יניח תפילין בעוד לילה, ובברכה.
בספר תורת המחנה צעדנו בעקבות פסיקה זו של הרב פיינשטיין, שאף שאיננה מוסכמת הרי שיש בה כדי לזכות לוחמים בהנחת תפילין בברכה, כאשר עקב פעילות מבצעית לא תהיה להם אפשרות להניח תפילין בברכה במשך היום כלל. הרב אביגדור נבנצל שליט"א הסכים גם הוא לפסק זה, וכך סוכמו הדברים (תורת המחנה כרך א', פרק ז' תשובה א'): "תחילת זמן הנחת תפילין כ-50 או 60 דקות קודם הנץ החמה. היוצא לדרך קודם לכן ומסיבה כלשהי לא יוכל להניחן בזמנן, אך באפשרותו להניחן עתה ולהישאר עטור בהן עד הגעת הזמן, רשאי להניחן מבעוד לילה בלא ברכה, ולכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך. אולם, אם אין באפשרותו להישאר עטור תפילין עד שיאור היום, יניחן בברכה אם יודע שלא יתאפשר לו להניחן משך כל היום".
