אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])בימים אלו אנו חוזים בהתרגשות גדולה בצאתם לחירות של פדויי השבי, שסבלו מעינויים, מהשפלות ומהתעללויות פיזיות ונפשיות. גבורתם, תעצומות הנפש, האמונה שלהם, הערבות ההדדית והאחווה ששררו ביניהם – כל אלו מעוררים השראה ומעידים על כוחות הגוף והנפש העצומים שטמונים בכל אחד מהם ומאיתנו. לצערנו, רק ימי משבר מגלים את הכוחות הללו ומוציאים אותם מהכוח אל הפועל.
פדויי השבי יצאו בגופם מעבדות לחירות, אולם תהליך השיקום שלהם יהיה ארוך ומורכב ויצריך הרבה סבלנות, אמונה וכוחות נפש כדי לחזור ככל הניתן לשגרת החיים. לא די בכך שהגוף כבר לא נמצא במנהרות, אלא יש צורך לשקם את הנפש, שעברה טלטלות קשות כל כך.
פרשת השבוע מספרת לנו על היציאה הראשונה לחירות. לא של אנשים פרטיים אלא של עם ישראל כולו. מעניין לראות שגם ביציאת מצרים הזו, מבית העבדים הקשה במצרים, לא היה די ביציאה הפיזית ממצרים, אלא היה צורך גם בתהליך נפשי ומנטלי שעל העם לעבור כדי להפנים ולהטמיע בדנ"א שלו את העובדה שמעתה הוא עם של בני חורין ולא של עבדים.
בכיוון הזה מעניין לראות את דבריו של האדמו"ר מגור, השפת אמת, בפירושו על הפסוק: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם". שואל על כך השפת אמת: מה הרעיון לחזור לכיוון מצרים לאחר שכבר התרחקת משם? מה ההיגיון בציווי "וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת"?
תשובתו המרתקת היא שלגאולת מצרים יש שני שלבים: בשלב הראשון הקב"ה הוציא את העם ממצרים בחצות הלילה. אבל זה לא מספיק, צריך גם שלב שני שבו העם יוציא את עצמו ממצרים. אם העם יסתמך רק על גאולת הקב"ה ולא יוציא את עצמו בכוחותיו הוא – החירות לא תהיה שלמה, ומשהו מן העבדות ידבק בעם הזה לנצח. לכן, כדי לא להסתפק רק ביציאה הפיזית, אלא גם לחבר לכך את השינוי המנטלי והנפשי, על העם יהיה לשוב למצרים ולהוציא את עצמו.
כך היא לשונו של שפת אמת: "דבר אל בני ישראל וישובו.. ולמה ציווה ה' יתברך שיחזרו למצרים? ויראה כי על ידי שיציאת מצרים היה דבר שלא על פי זכות ישראל, רק על ידי שהבטיח השי"ת לאבות להוציאנו ממצרים. ורצה השי"ת שישובו ויהיה להם גאולה שניה מצד זכותם… וזה שכתוב 'ויראו מאד'. ואין מובן, מאחר שהבטיח ה' יתברך שישובו כדי לאבד חיל פרעה ופרשיו – מה היה להם לירא? בפרט משה רבנו עליו השלום דכתיב 'מה תצעק אלי' למה צעק? אך כי ידעו זה שצריכין להיות גוברים על ידי זכות עצמותם, ולכך יראו. אף שראו במצרים כל הניסים ובוודאי האמינו בהשי"ת שיוכל להושיעם כהרף עין. רק כנ"ל שהיה בדעתם שלא יהיה להם נס, רק שיהיה הכל בכוחם, והרגישו שאין להם כח כל כך" [שפת אמת, פסח תרל"א, קטע י"א].
"דבר אל בני ישראל וישובו.. יש טעם לומר העניין שיציאת מצרים היה נס שלא בהדרגה. והיא לשעה. ורצה ה' יתברך שיישאר גאולה זו בעצמות ישראל. וכן רצון ה' יתברך תמיד מכל איש ישראל. לעת מצוא השעה. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואז צריך לקבוע בליבו על אחר כך שידע להתנהג גם בעת ההסתר. ולכך ציווה שיחזרו ויעלו מעצמותם [שפת אמת בשלח].
בתפילה גדולה שכל פדויי ה' ישובון ויבואו ציון ברינה, וב"ה לאחר שייצאו בגופם מעבדות לחירות, יזכו לחזור גם לבריאות נפשם ולשיקום כל כוחותיהם, ולחדש ככל הניתן ימיהם כקדם.
