מערכת שבתוןמשה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אונ' בר-אילן; תנועת 'הנתיב השלישי'
מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. שילוב זה מוצא את ביטויו גם בחוקי יסוד ובחוקים שונים, גם בפרשנות של בית המשפט העליון וגם בעמדות המובעות על ידי רוב הציבור מהמחנות השונים. אולם, יש מחלוקות קשות לגבי דמות המדינה היהודית, משמעות המדינה הדמוקרטית והקשר ביניהן.
מדינת ישראל קמה כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית מיומה הראשון. בהכרזת העצמאות, שעוסקת רבות בזהותה היהודית ובהיסטוריה היהודית של מדינת ישראל, לא מוזכרת המילה "דמוקרטיה", אולם קיימים בה ערכים דמוקרטיים מרכזיים ובראשם החירות והשוויון האזרחי לכולם. מעט אחורה, התנועה הציונית שהוקמה על ידי הרצל בסוף המאה ה-19, התנהלה באופן דמוקרטי מתחילת הדרך. גם היישוב היהודי במסגרת המנדט הבריטי התנהל כאוטונומיה דמוקרטית.
מוסכמה מקובלת על רבים היא שאת הדמוקרטיה ישראל קיבלה מבחוץ, בהשפעת המערב הליברלי. לכן, כל חיבור בין יהדות ודמוקרטיה כולל פשרה בין יסודות מתנגשים. לעיתים, צריך לתת משקל עודף ליסודות הדמוקרטיים הליברליים, ולעיתים ליסודות היהודיים.
אולם, מי שמכיר היטב את המחשבה המדינית המערבית על יסודותיה הדמוקרטיים, הליברליים והרפובליקניים (במובן של ערכים רפובליקניים שחוזרים לרומא הקדומה בתקופת הרפובליקה, ובראשם התנגדות לעריצות, חוקתיות, הפרדת רשויות והעמדת טובת הציבור והמדינה במרכז), שפותחו במאות ה-16-18, יודע שתפיסות אלו צמחו במידה רבה מהשפעת התנ"ך, בעיקר על זרמים פרוטסטנטיים מהמאה ה-16 ואילך. בריאת האדם בצלם הא-ל כבסיס לתפיסת "הזכויות הטבעיות" של ג'ון לוק, הדמות החשובה בפיתוח יסודות התפיסה הדמוקרטית הליברלית; התנגדות לעריצות, הנלמדת מהמאבק של משה ואהרון עם פרעה ומיציאת מצרים וגם ממאבק הנביאים במלכים שונים; הצורך בקיום רשויות שלטוניות המאזנות זו את זו, כפי שעולה מסמכות המלך, הכהן, בית הדין והנביא – הם רק כמה יסודות דמוקרטיים, ליברליים ורפובליקניים העולים מתוך התנ"ך.
ובפרשת השבוע, 'יתרו', המעמד המרכזי בתורה – ברית סיני בין א-לוהים ובין עם ישראל, שיצרה את דת ישראל ואת עם ישראל – נתפס בעידן המודרני על ידי הוגים שונים כביטוי לרעיון מרכזי בעיצוב התפיסות הדמוקרטיות: רעיון "האמנה החברתית" (social contract), לפיו קיימת הסכמה חברתית בין היחידים שנותנת תוקף לשלטון הריבוני. בין אם מדובר באירוע היסטורי ובין אם, כפי שמקובל היום, מדובר באמנה היפותטית של מה שעומד בבסיס הסדר החברתי והפוליטי, הלגיטימיות לריבון (מלך אבסולוטי על פי הובס; מלוכה חוקתית על פי לוק; רפובליקה דמוקרטית פי שפינוזה ורוסו) צומחת מלמטה – מהציבור. לכן, על פי דבריו של לוק ב"שתי מסכתות על ממשל מדיני" משנת 1689, אם השליט חורג מהאמנה ופוגע בזכויות יסוד של האזרחים ללא הצדקה, הוא מאבד את סמכותו. ב"הכרזת העצמאות האמריקאית" משנת 1776, תומס ג'פרסון פיתח מתוך כך את ההצדקה למרד של המתיישבים האנגלים בצפון אמריקה במלך האנגלי ג'ורג' השלישי, שהוביל להקמת ארצות הברית.
יתר על כן, בחברות פרוטסטנטיות שונות (שווייץ, המתיישבים הפוריטנים באמריקה) אמנה זו נתפסה ברוח רעיון ברית סיני כ"ברית" ((covenant שהיא בעת ובעונה אחת דתית ופוליטית, בין היחידים לבין הא-ל ובינם לבין עצמם. אם כן, "רגעי הלידה" של הדמוקרטיה הליברלית המודרנית מושפעים במידה רבה מהתנ"ך, ולא רק מאתונה במאה החמישית לפני הספירה. לכן, יש מקום לטענה שמדינת ישראל צריכה בעת ובעונה אחת לחזק את זהותה היהודית ואת זהותה הדמוקרטית בהיבטים חברתיים ומוסריים, ולא בכפייה דתית ובפגיעה בחירויות הפרט והמיעוטים, בביזור השלטון, ועוד. שיח מסוג זה לא נשמע במחוזותינו, וחבל.
התבוננות בפשט הכתובים במעמד הר סיני מראה כי הא-ל פנה לעם ישראל ואמר שאם ירצו, הם יוכלו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". זו ברית של דיאלוג והסכמה, ולא של כפייה. מכאן ניתן לפתח תפיסה דמוקרטית לא רק בפן הפוליטי, אלא גם בתרבות הפוליטית, שתעודד אוטונומיה ולא סמכותנות בכל מעגלי החיים: ביחסים בין הורים לילדים, בין מורים לתלמידים, בין מנהלים לעובדים, וגם בזירה הפוליטית.
לעומת זאת, האגדה בחז"ל על כך שהא-ל "כפה הר כגיגית" על בני ישראל, שבניגוד לפשט הכתובים, היא מציגה גישה סמכותנית שבה הא-ל הכריח את עם ישראל לקבל את התורה, מעמידה בעיות דתיות שעולות כבר באותה סוגיה בתלמוד שעוסקת בכך (שבת, פח) ובקרב פרשנים שונים לאורך הדורות. במרכזן ניצבת השאלה: מדוע נענשו ישראל על שלא קיימו את מצוות הברית, אם לא הייתה להם בחירה חופשית? המעניין הוא שבעולם הדתי האורתודוקסי ובעיקר החרדי, האגדה הזו נתפסת כאמת. ברית סיני הייתה בכפייה. לכך יש השלכות על אימוץ גישה סמכותנית אנטי-אוטונומית, שמעמידה במרכז ציות היררכי ולא דיאלוג דמוקרטי בכל מעגלי החיים.
כל מי שמנסה לבנות גישה יהודית הלכתית דמוקרטית פתוחה, אוטונומית ודיאלוגית, ועל בסיסה להעמיד את כל מסגרות החיים במשפחה, בקהילה, בעיר ובמדינה, ולאור מרכזיות רעיון הברית בסיני במורשת ישראל – ראוי לו לא לאמץ את האגדה על כפיית הר כגיגית כמחייבת, אלא להסתמך על פשט הכתובים. לחלופין, ניתן גם להסתמך על פרשנים שראו את האגדה לא ככפייה של ממש, אלא בכך שעם ישראל היה במעמד רוחני כה גבוה עד שבעצם הוא חש שהוא חייב לקבל את התורה.
