ע' סלומון, ירושלים
חוק לא נועד רק לקדם הסדרה שלטונית זו אחרת, אלא הרבה מעבר לכך – להציג הצהרת כוונות מוסרית. אי השוויון בנטל – ואיני מדבר כאן על התחמקויות פרטניות, של ציבור זה או אחר, אלא על אפליה מובנית בחוק – אינה מוסרית, ויוצרת חיץ בל יתוקן בינינו לבין הציבור שדמו מועדף. הציבור הכללי, ובמיוחד הציבור הדתי לאומי, הקיז במלחמה האחרונה את דמו, בעוד ישנו ציבור שהחרדה והנכונות למסור את הנפש לא עלתה אפילו על בדל מחשבותיו, כציבור.

carmine-savarese-
בעיניי, הציבור הזה, או נכון יותר ההנהגה הפוליטית שלו, היו צריכים למחוק את "בכל נפשך" מקריאת שמע. התירוצים של מצדדי החוק בציבור שלנו, או של חברי הכנסת 'שלנו', נוראיים בעיניי. נכון, 5,000 מתגייסים עכשיו זה טוב יותר מאשר אפס מתגייסים, וצריך לפעול בהדרגתיות לאחר כ"כ הרבה שנים של פטור, אבל כאמור, החוק אמור לתת ביטוי למה נכון ולגזור מכך את התנהלותו.
גם לו מחר הצבא יודיע שהוא צריך לגייס רק מועמד חרדי אחד ויחיד (וכידוע, הצבא הודיע כי הוא זקוק ל-10,000 לוחמים ויותר), החוק אינו רשאי לתת פטור גורף לכל האוכלוסייה המכונה חרדית, גם אם למחרת יגייסו בפועל רק מועמד אחד.
יש למחוק מהלקסיקון את הביטוי האומלל והדמגוגי שהצליחו להשריש בציבור כולו שאלו ש"תורתם אומנותם", "ממיתים עצמם באוהלה של תורה". אכן יש כאלו שמתמידים בישיבות – אך אינם "ממיתים את עצמם", וישנם כאלו מקרב הציבור שלנו שגם מוכנים ומוסרים נפשם למען עמם.
"וחי בהם", בבית המדרש חיים ומעוררים חיים וב"ה שכך, אין להשוות את השמחה והאושר שמקנים לנו אלו שמתמידים – ובעת שעושים זאת אין חשש לחייהם, ומשפחתם חיה בשלווה, אבל ישנה עת לצאת להילחם בעמלק – ואין להשוות את אלו שמוסרים את נפשם בקרב לאלו שמתמידים בבית המדרש.
החוק צריך למסד בתוכו שאין יותר פטור גורף, אין ציבור מועדף, וכל מי שהוא בר חובת גיוס ואינו מתגייס, יש לפגוע כלכלית במוסד שמקבל עבורו מימון ממשלתי. מבחינה פרקטית, מעצרים לציבור הזה אינם משפיעים, להיפך. לעומת זאת, פגיעה כלכלית במוסדות בהחלט תשפיע.
החוק יכול למסד ולהגביל באופן זמני (למשל עד 5 שנים) את כמות המגויסים מקרב הציבור החרדי לפי צורכי הצבא ויכולותיו לקלוט את הציבור הזה לשורותיו, ובשל הצורך לפעול בהדרגה ומתוך הסכמה עד כמה שאפשר. אפשר גם לפטור מצטיינים שיעמדו במבחנים המקבילים למבחני קבלה ל"תלפיות" למשל. רעיונות בנושא הפרקטי ניתן למצוא. אבל צריך להחליט וליישם.
מפלגת "הציונות הדתית" חוטאת לציבור שלה בעיקר בשל תמיכתה בחוק הנ"ל. ניסוח החוק שאמור להתקבל, לפי יכולת ביצוע הגיוס, מכעיס רבים מבני קהילתנו. די לעוולה הזאת! אין להבדיל בין דם לדם. ברור שאי התמיכה במפלגת ה"ציונות הדתית", כפי שבאה לידי ביטוי בסקרים ובכלי התקשורת – היא תגובה ישירה לאי האמון שהציבור שלנו נותן במפלגת ה"ציונות הדתית" כמייצגיו. "חוק ההשתמטות" מהווה רק ה'מכה בפטיש'.
ולסיום, הביטוי שכל כך מכעיס את הציבור החרדי, "אי השוויון בנטל", אינו חל רק על תחום הגיוס אלא גם בגיוס משאבים כלכליים, הן אם ע"י פטורים ממוסדים, והן ע"י הוראת היתר די גורפת של אותו ציבור שכבר הורגל להשתמט מהגיוס, להשתמט באופן פרטני גם מחובותיו הכלכליות.
כאחד שחי היום במקום שרוב רובו משתייך לציבור החרדי – הם בעצמם מלינים כנגד ההנהגה שלהם על הפגיעה המוסרית שמתגלגלת לפרט עקב החינוך לאי שוויון ועמידה כנגד הממשל החילוני כשנוח להם או לכיס שלהם. כל מי שדוגל בכך שהמדינה היא חלק מההוויה הדתית שלנו, ומאמין באמת במושג "דתי לאומי" – אל לו לתת יד לחוק הנפשע הזה, "חוק ההשתמטות"!
