מערכת שבתוןעו"ד אביחי ורדי
סגן יו״ר לשכת עו״ד לשעבר, ויו״ר ועדת פירוקים וכינוסים
קצת קשה להיכנס לנעליו של ידידי מוטי זפט, שידו בכל, ואני צר עולמי, אך נפלה בחלקי האפשרות לכתוב טור בפרשת 'משפטים', אשר זו סוגיה שכולם עוסקים בה כעת – רפורמה משפטית אל מול שמרנות משפטית, מינוי שופטים וכן המאבק בין רשויות.
בסדרה של פסקי דין שלא תבייש אף סדרת מתח, הבהיר בית המשפט העליון כי הוא לא ייתן ידו לשום שינוי של המציאות המשפטית הנוהגת כיום. אם ניקח למשל את סוגיית הסבירות כבסיס לביטול חוקים (ולא להתערבות להחלטה מינהלית), כל בר דעת היה שואל את עצמו על שום מה ולמה הסבירות של השופטים עולה על סבירות המחוקק, או עולה על הסבירות של כל אחד מאיתנו. אך בית המשפט העליון, רק לאחרונה (ב-01.01.24) ביטל את החוק שניסה להכניס שינויים בסוגיית הסבירות, הגם שעילת הסבירות הוכנסה לכלים שעומדים לרשות השופטים לא לפני שנים רבות.
וכך גם להערכתי, כל תיקון משמעותי במציאות המשפטית הנוהגת ייתקל בחומה בצורה של שופטי העליון, שלא יאפשרו אותו. כמו שינוי בוועדה למינוי שופטים. אין זה סוד שלשר לוין היה קל יותר לו המועמדים שלו לעליון היו מהמילייה המשפטי של השופטים, ובוודאי אם הוא היה מציע במקום את מלול, את "מלולוביץ". ועתה מבינים כולנו שזה המצב. צריך להבין שיש בעיה לא פשוטה נוספת, והיא הפיקוח על הפרקליטות.
בשנת 2013 הוקמה הנציבות הביקורת על מערך התביעה, ואף מונתה השופטת (המצוינת) הילה גרסטל כנציבה הראשונה. בפועל, לאחר שהועלו על ידה טענות קשות כנגד פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, ופרקליטים אחרים מהפרקליטות, כמו היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין, טענו שהם רואים קושי ממשי להמשיך ולשתף פעולה עם השופטת גרסטל. כידוע, השופטת גרסטל עזבה את תפקידה במפח נפש על כל המשתמע מכך.
אנו עדים כי במהלך משפטים לא מעטים כולל משפט זדורוב ומשפטי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הפרקליטות שגתה, ויש אומרים אף למעלה מכך בהגשת כתבי אישום שמטרתם סומנה מראש וללא קשר, ובוודאי ללא קשר מלא לראיות. העובדה שכנגד ראש ממשלה מוגש כתב אישום בטענת שוחד, ולאחר שמיעת ראיות המאשימה השופטים מציעים למאשימה לרדת מטענה זו, מדברת בעד עצמה. כמי שעוקב אחר תיקי ראש הממשלה נתניהו די באדיקות, ישנם פגמים נוספים בהתנהלות הפרקליטות. מה עושים??
ברוגז זה לא פתרון, וגם לא תוכנית עבודה
יש האומרים: תפטרו את היועצת, תשנו את החוקים. אך לי ברור שצעדים אלו ייחסמו ע"י בג"ץ. רק לאחרונה חסם בג"ץ שינוי שולי בחוק לשכת עורכי הדין, אך בשל היותו הוציא בית משפט העליון צו המונע את קידומו של מימוש החוק, אך הוא קרוב לליבת הרפורמה – המהפכה המשפטית.
עם כל הביקורת, ויש ביקורת גם כלפי בית המשפט העליון, יושבים בה היום לא מעט שופטים דתיים, וגם יש לזכור שאת חוק הגיוס, המופקר לדעתי, שניסו להעביר, חסם בג"ץ. אין לי ספק שעצירת מימושו של חוק הגיוס תואמת את רצון רוב העם, משקפת את רצון העם, כלומר העובדה שיש חילוקי דעות לגבי פועלו של בג"ץ בסוגיות ביטחוניות מתאזנת בדרישה של רוב הציבור שגם החרדים יהיו שותפים לנשיאה בנטל הביטחוני.
השר לוין בחר בשיטת ה'ברוגז' כשיטת עבודה, ואני טוען שזו טעות. צריך להידבר. נכון ש"ההישגים" יהיו לא גדולים ורחוקים מלשקף את המעוניינים ברפורמה, אך נדמה לי שבהידברות יהיה ניתן להשיג לא מעט. כך דרך משל הצעתי כי השימוש בעילת הסבירות כבסיס לביטול חוקים ייעשה רק ברוב מיוחס של שופטי העליון, ולא ברוב של שניים נגד אחד.
אכן, יש שיאמרו שאין בכך כדי להגשים את רצון העם, אך שינויים מבניים במערכת המשפט ידרשו סבלנות, הידברות ורק אם אלו לא יוכלו – אפשר יהיה לחשוב אחרת. תקופת המאבקים בין אחים בסוגיית ההפגנות הובילו את כולנו ל-7 באוקטובר, וצריך להשקיע כל מאמץ מלשוב למצב זה, גם אם הוא ידרוש איפוק ושינויים שיזכו להסכמה רחבה ככל האפשר.
הציונות הדתית
בוגרי הציונות הדתית מצויים בכל מקום – הן בחזית הצבאית, הן בהתיישבות, הן לא מעט בעולם המשפט, הן בבתי המדרש, הן בעולם הכלכלי, ולמעשה בכל מקום. ולהזכיר, כי ישנם לא מעטים הרואים עצמם כחלק מהציונות הדתית, הגם שמעל ראשם מתנוססת כיפה שקופה.
עובדה זו לא באה לידי ביטוי בקלפי. לפחות בחלק מהסקרים, המפלגה עומדת על גבול אחוז החסימה, ובכל מקרה זהו כשל של כולנו, שכן המפלגה רחוקה מלשקף את המספר האמיתי של מי שנמנה עם חברי המחנה הדתי הציוני. בפועל, אנחנו מפסידים וגם המדינה מפסידה. אנחנו מפסידים תקציבים, המפלגה לא תומכת די בגרעינים התורניים שמשרתים את כלל ישראל, אנחנו מפסידים עמדות כוח והשפעה, שגם אידיאולוגיה בצידן. רק כדוגמה: בוועדה למינוי דיינים, אנחנו לא נוכחים. (כמעט) לא ניתן היום למנות דיין עם כיפה סרוגה מבלי שזה אושר ע"י המפלגות החרדיות, ואני סובר שזה פוגע ברמת השירות וההבנה הדרושים לדיינים בהתמודדות עם הריאליה של העולם. לא ניתן לדון בסוגיות של נישואין וגירושין הכפופים ללא חשיפה לתרבות הכללית, ובוגרי הדיינות של הציונות הדתית בהחלט עומדים בקריטריון זה.
עלות המוסדות של בני הציונות הדתית גבוהה יותר מעלות המוסדות של בני החברה החרדית. החרדים השכילו להבין כי כוחם בנציגיהם בכנסת, ובאופן יחסי כאיש אחד הם מצביעים לשתי המפלגות שמייצגות אותם. אנו מוצאים את עצמנו מפוזרים במפלגות שונות, שבפועל לא רואות בסוגיות שהתייחסתי לעיל כסוגיות שצריך ליתן עליהן את הדעת. רבים מאיתנו לא מוצאים את מפלגת הציונות הדתית כבית. כיום היא הפכה למפלגה ניצית, שאין בה קולות ונציגויות לאנשי המרכז. חברי המפלגה הנוכחים חייבים ליתן על כך את הדעת.
