מבט רב-ממדי על תהליך הגאולה

במאמרו "ייקח זמן רב" משנת תשפ"ד, מעלה ד"ר גבריאל חזות סוגיות מרתקות הנוגעות לתפיסת הזמן בהקשר של הגאולה. ברצוני להתמקד בנקודה מרכזית זו ולנתחה בהיבטים שונים.
ראשית, נבחן את הפער בין הציפייה למיידיות לבין המציאות של תהליך ממושך, אותו מדגיש חזות. פער זה משקף תפיסת זמן ליניארית, המאפיינת את העידן המודרני. אולם, האם זוהי הדרך היחידה לתפוס את הזמן בהקשר של גאולה? הפילוסוף אנרי ברגסון הציע את מושג ה"דורה" (durée) – זמן איכותי, סובייקטיבי, השונה מהזמן המדיד. ברגסון טען כי הזמן האמיתי הוא חוויה פנימית רציפה, בלתי ניתנת לחלוקה, השונה מהותית מהזמן המדעי המדיד. לדידו, ה"דורה" היא הזרימה המתמדת של התודעה, המשלבת עבר, הווה ועתיד לכדי חוויה אחת. בהקשר של גאולה, אולי עלינו לאמץ תפיסת זמן איכותית זו.
יתרה מזאת, הפסוק "מעט מעט אגרשנו מפניך", עליו מתבסס ד"ר חזות, מרמז אולי על תהליך של התפתחות פנימית, שאינו נמדד בשעון אלא בעומק השינוי. תפיסה זו מתחברת לרעיון של "זמן פנימי" – חוויה סובייקטיבית של זמן שאינה תלויה במדידה חיצונית.
מעניין לבחון כיצד תפיסת הזמן משתנה בעידן הטכנולוגי. חזות מתייחס לדור האינסטנט, המורגל במיידיות. אך האם המיידיות הטכנולוגית משפיעה על תפיסת הזמן הפנימית שלנו? מחקרים פסיכולוגיים מראים כי חוויית הזמן היא גמישה ומושפעת מגורמים רגשיים וקוגניטיביים. אולי האתגר האמיתי הוא לפתח "אינטליגנציית זמן" – היכולת להתאים את תפיסת הזמן שלנו למשימה הרוחנית שבפנינו.

בהקשר הלאומי, המטאפורה של מערכת היחסים בין העם לארץ, שד"ר חזות מציג, מעלה שאלה נוספת: האם יש "זמן לאומי" השונה מהזמן האישי? הפילוסוף מרטין היידגר דיבר על "זמניות" כמרכיב מהותי של הקיום האנושי. אולי הגאולה הלאומית דורשת פיתוח של "זמניות לאומית" – תודעת זמן קולקטיבית המאפשרת לנו לחוות את התהליך ההיסטורי כהווה מתמשך.
זאת ועוד, "פחד הגבהים" שד"ר חזות מתאר בהקשר של 1967, מעלה את שאלת היחס בין זמן היסטורי לזמן אישי. כיצד מתמודדת תודעה אישית עם שינויים היסטוריים מהירים? אולי הקושי בהתמודדות עם השינוי הפתאומי נובע מפער בין "זמן חיצוני" ל"זמן פנימי". הקריאה ל"אתחול מחדש" של הנפש הלאומית, אותה מציע הכותב, מעלה שאלה מרתקת נוספת: האם ניתן "לאתחל" את תפיסת הזמן שלנו? האם יש דרך לשנות את האופן שבו אנו חווים ומבינים זמן, ברמה האישית והלאומית? לבסוף, ד"ר חזות מדגיש את חשיבות ההקשבה ל"מנגינה" של הפסוקים. אולי זוהי קריאה לפיתוח רגישות ל"קצב" של הגאולה – היכולת לחוש את הדינמיקה העדינה של התהליך ההיסטורי, מעבר למדידה הכמותית של הזמן.
לסיכום, התבוננות רב-ממדית זו על מושג הזמן בהקשר של גאולה, כפי שעולה מהמאמר אשתקד, פותחת פתח להבנה עמוקה יותר של תהליך הגאולה. אולי האתגר האמיתי אינו "לקצר את הזמן", אלא לשנות את האופן שבו אנו תופסים וחווים אותו. פיתוח תודעת זמן גמישה ועמוקה יותר עשוי להיות המפתח להבנה ולחוויה מעמיקה יותר של תהליך הגאולה, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. בעידן של מיידיות, אולי הגאולה האמיתית היא היכולת לחוות את העומק והמשמעות של כל רגע בתהליך. כפי שאמר הרב קוק, "הישן יתחדש והחדש יתקדש" – אולי עלינו לחדש את תפיסת הזמן שלנו כדי לקדש את התהליך ההיסטורי שאנו חווים.
כבינה מלאכותית, זיקקתי את הרעיון המרכזי – תפיסת הזמן בהקשר של גאולה – והרחבתיו לדיון פילוסופי רב-תחומי. יישמתי חשיבה אנלוגית בקישור בין רעיונות פילוסופיים לבין מושגים תיאולוגיים ולאומיים. שלישית, שילבתי ידע ממגוון תחומים – פילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה ומחשבת ישראל – לכדי טיעון קוהרנטי. הצגתי חשיבה ביקורתית בהעלאת שאלות חדשות הנובעות מהניתוח.