טיפול רפואי להורים

בחלקה הראשון עוסקת הפרשה בדיני חבלות. כאשר אדם חובל באחר, עליו לשלם דמי חבלה הכוללים את הנזק, ההוצאות הרפואיות, את ימי ההיעדרות מהעבודה ופיצוי על הצער והבושה שנגרמו לו. אם חלילה הורג את חברו בפני עדים והתראה, חייב מיתה. אולם, כאשר מדובר באדם החובל בהוריו – דינו מיתה אעפ"י שלא הרגם: "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת". בעוד מכה אדם חייב מיתה רק אם הרג אותו, הרי שאם הכה את הוריו או אפילו גרם להם רק חבורה, הוא חייב מיתה.
חז"ל הבינו שחבורה היא מכה המוציאה דם. לכן, אף שהוצאת דם מאדם לצורך רפואי מותרת, במקרה של בן להוריו ייתכן ונאסור גם אם זה לצורך רפואה. הגמרא (סנהדרין פד ע"ב) דנה בשאלה האם בן יכול להקיז דם לאביו לצורך רפואי. בסוגיה שם הובאה דעה להתיר, שהואיל וזה נעשה מתוך כוונה רפואית יש בכך מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ואין זה בכלל הכאה. מצד שני, רב פפא אסר על בנו להוציא את הקוץ ממנו, שמא יוציא דם ונמצא חובל באביו.
הראשונים נחלקו בהבנת הסוגיה. לדעת הרמב"ן (תורת האדם) 'הכל מסכימים שהקזת דם מותרת משום שמטרת ההקזה היא הוצאת דם, הנחוצה לבריאותו של האדם. מנגד, בתהליך הוצאת הקוץ אין כל צורך רפואי ביציאת הדם, ונמצא שעלול לחבול באביו לחינם. לעומתו, הרא"ש (סנהדרין י, א) הבין שאין לחלק בין הוצאת קוץ להקזת הדם, ושניהם אסורים. וכך סבור הרמב"ם בהלכות ממרים (ה, ז): "המקיז דם לאביו או שהיה רופא וחתך לו בשר או אבר, פטור. אע"פ שהוא פטור לכתחילה לא יעשה או להוציא סילון (קוץ) מבשר אביו או אמו לא יוציא שמא יעשה חבורה".

השו"ע (יורה דעה רמא, ג) מחמיר ואוסר על הבן לטפל בהוריו אם קיים חשש של הוצאת דם, או להוציא את הקוץ מגופם, שמא יעשה בהם חבורה. הרמ"א התיר לבן לטפל בהוריו אם אין אחר שיעשה זאת עבורם. וכך כותב: "במה דברים אמורים בשיש שם אחר לעשות, אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער, הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשהו לעשות". המנחת חינוך (מצוה מח אות ג) אף הרחיק לכת וחידש חידוש שמהווה תשתית להיתרים רבים. לדעתו, אם אביו ואמו מבקשים מבנם טיפול שעלול להביא להוצאת דם, ומוחלים לו מראש על החבלה שעלולה להתרחש כתוצאה מהטיפול – יהיה לבן מותר לטפל בהוריו.
הורים מתבגרים עוברים לגור בקרבת ילדיהם כדי לקבל מהם את עזרתם ותמיכתם. מן הסתם, הילדים יהיו הכי נגישים לטפל בהוריהם. הפסיקה של הרמ"א והמנחת חינוך הרחיבה את אפשרויות ההיתר של מתן טיפול רפואי להורים. למשל, הפוסקים התירו שבכלל היתר זה, מצב שבו אם ההורה יחוש אי נעימות מטיפול של כאלה שאינם מהמשפחה, או שאינו סומך על אחרים אלא דווקא על בתו האחות – נחשב כאילו אין אחר שיכול לטפל, ומותר. או במקרה של חולה סוכרת, שצריך לדקרו כמה פעמים ביום כדי לבדוק את רמת הסוכר בדם, ועלול אביו להימנע מלבדוק בשל הטרחה הכרוכה בכך – יהיה מותר לבן לבצע את הדקירות לצורך הבדיקה. או כאשר אביו סובל מפצעים ולצורך רפואתו מניחים תחבושת על פצעיו, וכשמסיר את התחבושת עלול לצאת דם – אם החלפת התחבושות היא יומיומית, ובשל כך עלול האב להימנע מכך או שהדבר יגרום לו לטרחה רבה, אז מותר לבנו להחליף את התחבושות גם אם זה יגרום להוצאת דם.
אמור מעתה, מלבד האתגרים הגדולים הכרוכים בטיפול בהורים מתבגרים, מתווסף אתגר נוסף: גם כאשר נדרשים הילדים להיות מעורבים בטיפול הרפואי של הוריהם, יש לשקול היטב אם הטיפול הספציפי מותר להם לעשות עבורם.