בדרך לעצמאות

בפרק י"ח בספר 'יהושע', אנחנו נמצאים אחרי שיוסף ויהודה וכן ראובן, גד ומנשה קיבלו את נחלתם. נותרו שבעה שבטים הנמצאים ליד משכן ה' בשילה וממתינים.
"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם". מהו מקור הרפיון שיהושע מתאר? לפי מצודת דוד, ברגע שהשבטים ילכו איש לנחלתו, הם כבר לא יילחמו יחד וכל שבט ידאג לעצמו. החלוקה הזאת מפחידה אותם, שמא לא יצליחו בכיבוש. יהושע מרגיע את השבטים ומזכיר להם כי הכיבוש הוא בחסות הקב"ה, ועל כן אין להם ממה לחשוש. ידוע לנו מפרקים קודמים כי לא חסרים לוחמים עזים בעם ישראל, ולכן כאשר אני מדמיין את השבטים נשארים קרוב למזבח בשילה, אני משער שהיה שם דבר נוסף ממנו הם חששו.

עד כה, השבטים היו תלויים אחד בשני והיו כעם אחד. החלוקה הזאת לנחלות, שמובילה גם להמשך ניהול הלחימה כל שבט לעצמו, יכולה להיות גם סופה של האחדות בעם, אולי גם ללא מנהיג שיאחד בין כולם. יהושע ער לחששות ופועל בצורה מעניינת. הוא מורה לכל שבט למנות שלושה נציגים ושולח אותם ללכת בארץ "ולכתוב אותה על פי נחלתם" – לראות איזה חלק מתאים לאיזה שבט ולחזור אליו. כאשר הם חוזרים, הוא מטיל גורל ומראה כי הקב"ה מחלק את הנחלות בדיוק כפי החלוקה שהוסכמה בין השבטים.
כאשר מנסים לחנך ילדים, קבוצות, עובדים או צוותים במעבר בין תלות במבוגר האחראי לעבר עצמאות, לפעמים עולה קושי כיצד יש לעשות זאת ועדיין להשרות בהם ביטחון. התהליך שיהושע עושה, מדגים היקשרות בטוחה בין העם לבין ה'. הם יוצאים ופועלים באופן עצמאי לגמרי לחלוקת הנחלות, ולאחר מכן מקבלים אור ירוק גם מלמעלה. אחרי תהליך כזה, הם יכולים להבין שכאשר הם תומכים אחד בשני ופועלים כראוי, הם מקבלים אישור מלמעלה. הם יכולים לפעול עצמאית ועדיין לסמוך על מבוגר אחראי שנמצא שם וניתן לחזור אליו. כמו תינוק עם קשר בטוח להוריו, שיודע שהוא יכול להתחיל לצאת ולחקור את העולם, ההורים עדיין שם.
תחושת העצמאות לפעול ולקבל את ברכתו של הקב"ה מותנית בערבות ההדדית. הרי את החלוקה הם עשו יחד, נציגי שבעת השבטים. כאשר שבט דן יפעל לכבוש עיר בנחלתו, הם לא יזדקקו לנפתלי שיגיעו עם כוחם הצבאי. העובדה שהם ערבים אחד לשני תביא השגחה לקראת היציאה לקרב, ביטחון בלוחמים וגם הרתעה לאויב, שיידע ששבט אחד מגיע מכוחו של עם שלם.