5 שנים לאחר שמגפת הקורונה הכניסה את הזום לחיינו ואת העבודה לבתינו, העבודה ההיברידית – המשלבת עבודה מהבית ומהמשרד – כאן כדי להישאר. לכבוד יום המשפחה, יצאנו לגלות מהן ההשפעות שלה על הזוגיות ועל חיי המשפחה, איך אפשר לעשות את זה נכון, וגם: למה כדאי לכם לקנות מפיץ ריח לחדר העבודה?
"מאז הקורונה, אנו רואים מעבר ממגמה שבה עבודה היא מקום שהולכים אליו בשעות מסוימות, ואז נמדדים על עצם ההגעה למקום והנוכחות בו בשעות המוגדרות – למגמה שבה עבודה היא הפעולות שצריכות להיעשות, ואז המדידה היא על הביצוע. פחות משנה למנהלים איפה היה העובד ומתי", אומרת נירית כהן, אסטרטגית מובילה בתחום עולם העבודה העתידי. היא בעלת טור קבוע במגזין "פורבס". היא מציינת, שאף שכיום חברות ומשרדי ממשלה בישראל חזרו לעבוד פחות ימים מרחוק ממה שהיה מקובל במהלך תקופת הקורונה, עדיין מדובר ביותר ימים מבעבר.
יום עבודה רגיל, אבל מהבית

המגמה של עבודה היברידית עדיין בתהליך, משום שהמהות מאחורי סוגיית העבודה מהבית היא היכולת לעבוד מכל מקום ובאוטונומיה יותר מוגברת באשר למקום ולזמן. "עם הזמן אנחנו עדים לכך שיותר ויותר אנשים רוצים יותר יכולת להגדיר מרחב מסוים, שהוא שילוב של עבודה וחיים פרטיים בהתאם לצורכיהם האישיים", מסבירה נירית. "זה יכול להיות הורה שרוצה להיות בבית כשהילד חוזר מבית הספר ולהמשיך בעבודה בערב, או אדם שבהגדרה צריך לעבוד עם ארה"ב ותמיד עבד גם בבוקר וגם עד שעות מאוחרות מאוד, וכעת באמצעות בנייה גמישה של יום העבודה, יכול לחיות חיים מאוזנים יותר עבורו".
לא רק העובדים נהנים מהפורמט החדש, גם המעסיקים והארגונים שאימצו את המודל נהנים מיתרונות. "חלקם גילו שהמודל ההיברידי יעיל עבורם, חלקם גילו שזו הדרך היחידה להביא עובדים, או שלמדו שזה פותח להם אפשרויות שלא היו להם, כי פתאום אפשר להביא את האדם הכי מתאים למשרה בלי מגבלות של קירבה למקום העבודה", מוסיפה נירית. "אולם, מובן שארגונים אלה צריכים לשנות את הכלים ששימשו אותם עד כה ליצירת חיבור רגשי, בניית צוות, אמון וקשר. פעם עשינו את זה על הדרך: הגענו למשרד, ראינו אחד את השני, שתינו קפה, וכך יצרנו מחוברות וקשר אישי או קבוצתי. כיום, 5 שנים אחרי, אנחנו כבר יודעים מה עובד ומה לא. יש מתודולוגיות מסודרות, והיצירה הזו של נוהל ומסגרת, בין אם זה ברמה הארגונית או הקבוצתית, היא תנאי להצלחה".
ועדיין, לדבריה, אפקטיביות המודל ההיברידי אינה מוכרעת לכאן או לכאן. "מחקרים מצביעים על תוצאות שונות ברמת היעילות, אולם אף אחד מהם אינם מדעיים. כל צד מביא את המספרים שהוא רוצה להציג, ובנוסף קשה לבודד את המשתנים, משום שחלק מהפרודוקטיביות היום נובעת משימוש בכלי AI שזמינים היום", אומרת נירית.
נירית כהן: "חלק מהמעסיקים גילו שהמודל ההיברידי פותח להם אפשרויות שלא היו להם, כי פתאום אפשר להביא את האדם הכי מתאים למשרה בלי מגבלות של קירבה למקום העבודה"
זוגיות במבחן
לא רק ארגונים ועובדים נדרשים להתאמות למצב החדש. בת-חן ווייל, יועצת זוגית ומינית, מייסדת קהילת "להיות אישה", מתארת את השפעות מודל העבודה ההיברידי על הדינמיקה הזוגית עם בעלה. "יש יותר זמן שבו נמצאים יחד. אם לפני כן בני זוג היו נפגשים אחרי העבודה, בשעות אחר הצהרים והערב, כשהכל סובב סביב הילדים וסביב הבית, ובסוף היום, מותשים, מתעניינים אחד בשלומו של השני בחטף – היום הם יכולים לסנכרן את יום העבודה מהבית, ואז לצאת לארוחת צהרים יחד, לשתף בחוויות שמתרחשות במהלך יום העבודה ולחלוק יחד רגעים יומיומיים", אומרת בת-חן.
כמו נירית, גם בת-חן עומדת על יתרון הגמישות בסדר היום, בהיבט הזוגי. "פתאום סדר היום הרבה יותר פלואידי, נזיל, מה שמגביר את השותפות בין בני הזוג. לדוגמה, אם אחד מהם מתחיל את יום העבודה מאוחר יותר, התפנה לו זמן בבוקר שבו הוא יכול להיות שותף בפיזור הילדים במסגרות". יתרון אחר הוא הזדהות עם הצד השני. ברגע שמישהו נכנס לתפקיד שעד היום היה נחלת בן הזוג השני, מתקבל ערך מוסף שהוא ההבנה את מה שעובר על בן הזוג, ברמת החוויה. "מספיק להיות נוכח באותו זמן, מבלי לעשות את התפקיד בפועל, וכבר תהיה לכך השפעה חיובית על הדינמיקה הזוגית, על אחת כמה וכמה כשעושים את התפקיד בפועל", אומרת בת-חן.
אולם, כמו כל דבר טוב, גם במודל עבודה היברידי קיימים חסרונות. האתגר הראשון הוא מניעת טשטוש הגבולות בין העבודה לבית. לשם, כך בת-חן ממליצה לקיים תיאום ציפיות לגבי חלוקה שתהיה מאוזנת בין העבודה לבית עבור כל אחד מבני הזוג, כיחידים וכזוג. כחלק מתיאום הציפיות חשוב למשל לרענן את החלוקה במטלות הבית, כדי למנוע תסכול שעבודה לא מתבצעת. "מומלץ להימנע מסיטואציה שבה נאמר משפט כמו 'אתה כבר נמצא בבית, אז דקה אחת רק תפעיל את המכונה", או שכל המטלות 'נופלות' על בן הזוג שעובד בבית. בנוסף, יש להציב גבולות מאוד ברורים לגבי שעות עבודה ולהקפיד שהזמן של העבודה לא 'יזלוג' לתוך הבית", מציעה בת-חן.

האתגר השני הוא התגברות של שחיקה רגשית-זוגית. לפעמים הגעגוע הזוגי נעלם, במיוחד אם שני בני הזוג עובדים יחד או שותפים בעסק. כאן הטיפ של בת-חן היא לקבוע מראש זמן זוגי משמעותי. זה יכול להיות יציאה לדייט או לבילוי משותף, ללא שיח על ענייני עבודה. האתגר השלישי והאחרון הוא שמירה על הפרטיות במרחב הביתי. בת-חן מסבירה שכשאנחנו עובדים אונליין, אנו מכניסים אנשים מהעבודה לתוך הבית, הסלון ואפילו עוד יותר – לחדר השינה. זה יכול ליצור תחושה של חוסר פרטיות, ובנוסף להכניס אנרגיה אחרת למרחב שהוא אישי ואינטימי.
"הכרתי מטפלת שהקליניקה שלה הייתה בבית", מספרת בת-חן. "בשלב מסוים היא העתיקה אותה למתחם עבודה ציבורי, מכיוון שלבן הזוג שלה לא היה נעים שאנשים עוברים דרך הבית, הוא הרגיש שזה פוגע בפרטיות שלו. ולכן, הכי חשוב שיהיה מרחב עבודה נפרד, וממש להשתדל לא להכניס את העבודה לחדר השינה. חדר שינה הוא כמו קודש הקודשים, וכמו שלקודש הקודשים לא מכניסים כל דבר, כך גם נרצה לשמור שחדר השינה שלנו לא יהפוך לחדר כלבויניק".
ואם לא המיקום – אז הריח. בת-חן מציעה להשתמש במפיץ ריח בניחוח אחד לאזור העבודה ובאחר למרחב הביתי, כדי להפריד בין התחומים. "לכאורה זה דבר קטן, אבל הוא משמעותי. יש לנו זיכרון ריח חזק מאוד. באופן כללי, נרצה חוויה חושית שתבדיל את האנרגיה. גם ביהדות אנחנו רואים את החשיבות לחוות את הדברים ולא רק לדבר עליהם. דוגמה בולטת היא בהבדלה במוצאי שבת, עם שימוש באור המבדיל בין אור לחושך, או זוג בזמן שהם אסורים, שעושים סימן היכר בארוחה משותפת כדי להבדיל בין הזמנים".
בת-חן ווייל: "מומלץ להימנע מסיטואציה שבה נאמר משפט כמו 'אתה כבר נמצא בבית, אז דקה אחת רק תפעיל את המכונה', או שכל המטלות 'נופלות' על בן הזוג שעובד בבית"
דלת, קשת ואוזניות
על חשיבות פעולת ההבדלה מדברת גם שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה, ממייסדי עמותת אמפטיה לטיפול וסיוע להורים. מצב שבו הורים עובדים בבית עלול לעורר בלבול אצל הילדים, מתי ההורה פנוי אליהם ומתי הוא מרוכז בעבודה. לשם כך, היא ממליצה לסגור את דלת חדר העבודה, "ואז הילד יודע שההורה עובד ואי אפשר להפריע. זה סימן חיצוני שמאוד מקל על הילדים".
סימן היכר אפשרי נוסף הוא אוזניות. "אני יכולה לעבוד בסלון אבל עם אוזניות גדולות, שייחדתי לעבודה, ואז הילדים יודעים שאמא בשיחה. לפני עידן הטכנולוגיה, הייתי שמה קשת שיער, כסימן שאני לא פנויה כרגע. הפעולה עצמה לא משנה, העיקר שהילדים יבינו. זה דורש מההורים להתאמן. אם נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת, אני צריכה להתאמן יחד עם הילד שעכשיו לא ניתן לפנות אליי. כמובן, עם חלופה למקרה חירום. הכל צריך להיעשות בשקיפות ובאופן ברור, עם סימנים חיצוניים", מסבירה שרון.
סמכות הורית במציאות משתנה

עבודה של אחד ההורים מהבית עשויה להשפיע על תחושת הביטחון והיציבות של הילד לחיוב או לשלילה. "לא מעט הורים, כשהם עובדים מהבית, הם מאוד לחוצים כי הם מנסים לעשות גם וגם – גם לנהל את הבית וגם להגיש פרויקטים וגם להיות בזומים וכו'", מסבירה שרון. "ואז הרבה פעמים הם לא פה ולא שם, והם עלולים להתפרץ ולהתעצבן על הילדים. בעיניי, הרעיון הוא שאפשר לעשות הכל אבל לא באותו זמן. צריך לתכנן מראש את הלו"ז. אם יש לי עכשיו זמן הורות ואני רגועה, אז הילדים יכולים להרוויח חוסן נפשי – הם ילמדו לווסת את עצמם כשעולים רגשות לא פשוטים, הם יידעו להתמודד במצבים משתנים. את הדברים האלה אפשר ללמוד מההורים בדוגמה אישית, זאת בתנאי שההורים רגועים. ובשביל להגיע למצב הזה, אנחנו צריכים לתכנן טוב את הזמנים. חשוב לזכור שכל המחקרים מראים ש-93% מההשפעה שלנו על ההתנהגות של ילדינו היא דוגמה אישית. רק 7% זה מה שאנחנו מדברים איתם, כלומר, אני יכולה להגיד עד מחר 'צריכים להיות רגועים כי אמא בעבודה', אבל אם הם שומעים שאמא לא רגועה, אז אין לנו סיכוי, כך שזה נורא חשוב מה אנחנו אומרים ואיך אנחנו אומרים".
שרון צונץ: "אני יכולה לעבוד בסלון אבל עם אוזניות גדולות, שייחדתי לעבודה, ואז הילדים יודעים שאמא בשיחה. לפני עידן הטכנולוגיה, הייתי שמה קשת בשיער, כסימן שאני לא פנויה כרגע"

sandy-millar
לשרון חשוב שהורים יבינו את נושא הוויסות העצמי, במיוחד בעולם של מודל עבודה דינמי ומציאות משתנה. "אנחנו נולדים עם שתי מערכות בגוף: מערכת אחת היא מערכת החירום שלנו, למשל לרוץ לממ"ד באזעקה; והשנייה היא מערכת ההרגעה של הגוף, שתינוקות משתמשים בה באופן טבעי. הם נושמים עמוק כדי להירדם, ומאוחר יותר אנחנו 'מתקלקלים' בגלל חוסר בתרגול של טכניקות הרגעה. רק בשנים האחרונות מדברים יותר על מדיטציה ומיינדפולנס, אבל רבים האנשים שלא מתרגלים וחיים את היומיום ברמת סטרס גבוהה מאוד. מאחורי ילד עם מצוקה תמיד יהיה הורה במצוקה. במציאות משתנה כדאי לעבוד כל הזמן על נושא הוויסות ההורי, העצמי – ודרכו גם הילד יהיה מווסת, באמצעות תחביבים כמו ספורט, גידול בעל חיים, מוזיקה וכדומה, כדי שנהיה מסוגלים להתמודד בקלות במציאות משתנה עבורנו ועבור ילדינו".