ב'דברים' פרק י"ט כתוב: "כִּי יַכְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם. שָׁלוֹשׁ עָרִים, תַּבְדִּיל לָך". ב'יהושע' פרק כ' אנחנו עומדים בנקודה הזאת, ומתוארת ההקמה של ערי המקלט. המושג "מקלט" מוכר לכולנו בייחוד בתקופה האחרונה, ומשמעותו מקום מוגן בו ניתן להסתתר מפני סכנה חיצונית. מה שמעניין בערי המקלט שמתוארות כאן זה שהסכנה היא לא מהרוצח עצמו, כיוון שהרצח נעשה בשגגה אלא ברוצח הפוטנציאלי – גואל הדם.
תפיסה זו לא רואה את עיר המקלט ככלא. כלא נועד להגן על הציבור מפני אנשים שמסוכנים לחברה, וכן להרתיע אנשים מלבצע פשע. עיר המקלט באה להגן על הרוצח בשגגה, ואולי להגן על הציבור מלהוציא מתוכו רוצח – גואל דם, כמו שכתוב בדברים: "וְלֹא יִשָּׁפֵךְ, דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ, אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה". יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שאותו רוצח בשגגה נס על נפשו ונכנס לעיר זרה ממנה הוא לא יוצא שמא יהרגו אותו. זה אולי לא נקרא בית סוהר, אך זה מרגיש מאוד דומה.

pexels-slondotpics
כשמתבוננים בתהליך הקליטה, ניתן להבין את הדברים: "וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם… וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם". התנאי לקבלת מקום בעיר הוא לעמוד ולדבר, כלומר להתוודות על המעשה החמור שנעשה ולקחת אחריות. לקיחת האחריות נותנת לו להיכנס, להיות מוגן מפני כל פגע ולזכות באפשרות למשפט.
לא אכנס כאן לפרטי ההלכות לגבי שחרורו האפשרי של הרוצח בשגגה, אולם המשותף לשלושת השלבים: להתוודות על החטא בכניסה לעיר, משפט לפי העדה ומות הכהן הגדול, הופכים את האירוע מאישי לציבורי. התהליך כבר לא נמצא בידיים של הרוצח-נרצח-גואל הדם, אלא שייך לחברה שלמה.
תאונות מתרחשות כל הזמן, והאדם הפרטי שביצע את התאונה או שהמחדל נעשה במשמרתו, אולי אשם במידה מסוימת מתוך חוסר זהירות או רשלנות, אולי היה בליבו מעט זדון, ואולי לא והוא לכאורה זכאי לגמרי. בעיר המקלט עובר הגולה חינוך מחדש, ונראה שלא מדובר רק בחינוך שלו עצמו – הציבור כולו ער לאירוע ולומד ממנו. על אף הרצון הטבעי לשכוח את המקרה ונסות להמשיך הלאה, ההגליה לא מאפשרת זאת והאפשרות לתחקר את הדברים בצורה הגונה מול העם כולו, מאפשרת לציבור ללמוד ולהיות זהיר וטוב יותר בהמשך.