איך בוחרים מנהיג?

תיאוריות רבות ושנים של מחקר ניסו להגדיר בצורה ברורה מהי מנהיגות, כיצד היא צומחת ואיך ניתן לנבא האם תצליח או לא. חלק מהשיטות ניסו לשים דגש על התכונות הייחודיות שצריכות להיות למנהיג שיעזרו לו להוביל את אנשיו; שיטות אחרות שמו דגש על הסיטואציה, ההקשר שמאפשר למנהיג מסוים לצמוח לעומת מנהיג מסוג אחר; גישות אחרות אומרות שלצד ההקשר והתכונות החשובות, המנהיג צריך להיות זה שמתאים את עצמו לצרכים של המונהגים, ולמעשה מי שמגדיר האם אדם יהיה מנהיג או לא אלו האנשים שהולכים איתו. לפי גישה זו, כאשר אנחנו רוצים לברר מה הופך אדם לרב, לא נחפש דיפלומה, גם לא תכונות מסוימות, אלא נבדוק האם יש תלמידים או קהילה שקיבלו אותו כרב עליהם. זה ייתן לו גושפנקה יותר מכל דבר אחר.

לאחר ששבטי ישראל מתיישבים בנחלתם ומגדירים את ערי המקלט, פרק כ"א ב'יהושע' עוסק בערי הלויים, וניכר כי הפרק בנוי בצורה שונה מהפרקים שלפניו. "וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר ה' צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה, לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ. וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם, אֶל-פִּי ה', אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן".

אף שחלוקת ערי הלוויים בתוך הנחלות נקבעו עפ"י גורל אלוקי, בדומה לחלוקת הנחלות לשבטים עצמן, הצורה בה זה נעשה הייתה שונה. הלוויים ניגשים לראשי המטות, מדברים אליהם, ובתמורה בני ישראל נותנים את הערים שכבר שייכות להם, לכוהנים וללוויים במתנה – 42 ערי לוויים ו-6 ערי מקלט.

בעיניי, שינוי זה אינו אקראי והוא חשוב כדי להגדיר כבר בהתחלה את מערכת היחסים בין השבטים המארחים לבין הלוויים שיגורו בשטחם. הלוויים מיועדים להיות המנהיגות הרוחנית של העם. עיר המקלט המאוכלסת בלוויים נועדה לחנך ולתקן את העם דרך הטיפול ברוצחים בשגגה, וערי הלוויים הנוספות נועדו להיות מוקד של הפצת תורה וחינוך לשבט שיושב סביבה.

בשונה מהמנהיגות הרוחנית של משה, אהרון ויהושע, שהוכתבה לעם ע"י הקב"ה, כאן יש רצון בכך שמעבר להחלטה האלוקית, תהיה גם קבלה ובחירה של הלוויים מלמטה – מהעם. השבט נותן להם ישירות מקום בנחלתו ובעצם אומר להם: אנחנו מקבלים אתכם עלינו כמורים וכמנהיגים. הלוויים מן הצד השני, יודעים שההתיישבות שלהם בעיר, בנחלת השבט המארח, מותנית בקיום התפקיד. אם הם לא יבצעו את תפקידם, הם יהיו דומים לרב שאין לו תלמידים ולא תהיה להם זכות להתיישב בנחלתם.